הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "יכול" - "ודין הוא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות נט ע"א

"תנו רבנן: +ויקרא ב'+ ונתת עליה שמן - ולא על לחם הפנים שמן, שיכול והלא דין הוא: ומה מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה טעונה שמן, לחם הפנים שטעון לבונה אינו דין שטעון שמן! ת"ל: עליה, עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן.. "

הברייתא מדייקת מהפסוק שעל לחם הפנים לא נותנין שמן. והיא מסבירה את החידוש בדין זה, מכיון שאפשר היה ללמוד בקל וחומר ממנחת נסכים שכן צריך לתת שמן על לחם הפנים. הביטוי "ודין הוא" משמעותו כנראה "קל וחומר", והביטוי "שיכול" כוונתו לומר "הייתי לומד..."

גופי הלכות פרק ו - כללי אות ו' כלל קצט

ודין הוא. הדרך הוא כשאומר שיכול כך וכך ודין הוא, הפירוש הוא ודין הוא כמו היכול, ומצינו בשבת (דף סד ע"א) יכול שאני מרבה את החבלים, ודין הוא שלא נרבה, כן פירש רש"י ז"ל. ויש קצת לעיין בסוף הסוגיא, כי קאמר מופנה, דאי לא מופנה איכא למפרך מה לשרץ שמטמא כעדשה, ואמאי איצטריך לפירכא חדתא, והא בגופה דברייתא קתני הפירכא בהדיא, הן הרבה בטומאת ערב שהיא מרובה, נרבה בטומאת שבע שהיא מועטת.

וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קלח, שמביא בשם השטמ"ק, שאלה שני מושגים שונים:
הביטוי "שיכול" – שלולי הפסוק לא היינו יודעים את הדין.
הביטוי "ודין הוא" – גם ללא הפסוק היינו יודעים את הדין מקל וחומר

לאור זאת, מובא שם, שאין שני ביטויים אלה באים יחדיו, ומשנים הגירסא בסוגייתנו.
וקצת תמוה: בסוגייתנו זה מאד ברור: הכוונה בביטוי "שיכול" לומר, שללא הפסוק לא היינו יודעים את הדין כי היינו לומדים להיפך מקל וחומר...