הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "איכא דאמרי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות נח ע"ב

"איתמר: המעלה משאור ומדבש על גבי המזבח - אמר רבא: לוקה משום שאור ולוקה משום דבש, לוקה משום עירובי שאור ומשום עירובי דבש; אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות.
איכא דאמרי: חדא מיהא לקי,
ואיכא דאמרי: חדא נמי לא לקי, דהא לא מיחד לאויה כלאו דחסימה. "

אחרי שהגמרא ציינה את מחלוקת אביי ורבא היא מביאה שני הסברים פרטיים בדינו של אביי.
לפי גירסת הרמב"ם מדובר בדינו של רבא, והרמב"ם פוסק כלשון הראשון בדברי רבא [לגירסת הרמב"ם].
שואל הרמב"ן הרי הכלל הוא תמיד שהלכה כלשון אחרון [כשניסוח הגמרא הוא "איכא דאמרי"]. יש בראשונים הסבר, שגם לפי הרמב"ם ניתן לפסוק כלשון ראשון אם יש טעם בדבר. הסבר נוסף: הכלל שהלכה כלשון אחרון חל רק כאשר ההסבר הראשון בגמרא מובא ב"סתם", ולא מנוסח עם הביטוי "איכא דאמרי". ואם הביטוי "איכא דאמרי" מופיע רק בהסבר האחרון – אז הלכה כמותו.

כמו שמובא ב"יד מלאכי", כללי התלמוד כלל שפה :

"לישנא בתרא, לא מקרי אלא כשמביא הש"ס לישנא קמא בסתם והלשון השני בלשון איכא דאמרי אבל היכא ששניהם מביא הגמרא איכא דאמרי ואיכא דאמרי לא נקרא לישנא בתרא, ובשל סופרים הלך אחר המקיל, כ"כ ר' יונה בפ"ח דברכות ..." [ומאריך דם בדבריו]

ראה גם ב"הליכות עולם", שער חמישי, סעיף יא:

"נקטינן בכל "איכא דאמרי" שבגמרא כך הלכה, ושלא כדברי הריב"א ז"ל, שהיה אומר דכל "איכא דאמרי" טפל לגבי לשון ראשון, כי רב אשי סדר לשון המרובים והעיקר תחילה, וכל לשון היחידים והטפל אומר "איכא דאמרי"...

ויש להעיר עוד 2 נקודות:
1. לפי הדיון האחרון אפשר להסביר מדוע הרמב"ם פוסק כאביי [אם זו היתה הגירסא לפניו – ולא כדברי ה"כסף משנה"]: מפני שהגמרא דנה לפי דברי אביי ומביאה שני הסברים ["איכא דאמרי"] לדבריו. והכלל הוא שאם "סוגיא כוותיה" הרי הלכה כדבריו אפילו בניגוד לכללי פסיקה פרטיים, כגון: אביי ורבא – הלכה כרבא.

2. יש ראשונים שמסבירים שממשעות הביטוי "איכא דאמרי" בסוגייתנו לא דומה לכל מקום אחר שומפיע ביטוי זה. בסוגייתנו הכוונה היא לבירור מחלוקת אביי ורבא. ה"איכא דאמרי" הראשון הוא הסבר לדברי רבא, והשני – הסבר לדברי אביי. [ראה "מתיבתא", הערה ח.]