הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אביי - רבא
[אמוראים; כללי פסיקה]
מנחות נח ע"א
"ת"ר: שאור... בל תקטירו - אין לי אלא כולו, מקצתו מנין? תלמוד לומר: כל, עירובו מנין? ת"ל: כי כל. מאי קאמר? אמר אביי, הכי קאמר: שאור בל תקטירו - אין לי אלא כזית, חצי זית מנין? ת"ל: כל, עירובו מנין? ת"ל: כי כל. רבא אמר, הכי קאמר: שאור בל תקטירו - אין לי אלא קומץ, חצי קומץ מנין? תלמוד לומר: כל, עירובו מנין? תלמוד לומר: כי כל. במאי קא מיפלגי? אביי סבר: יש קומץ פחות משני זיתים,
ויש הקטרה פחותה מכזית; ורבא אמר: אין קומץ פחות משני זיתים, ואין הקטרה פחותה מכזית."
מחלוקת בגמרא בין אביי לרבא. לפי אביי יש איסור להקטיר שאור ודבש אפילו פחות מכזית, ולפי רבא האיסור הוא רק על לפחות כזית.
ופסק הרמב"ם, הלכות איסורי מזבח, פרק ה הלכה א :
שאור ודבש אסורין לגבי המזבח ואיסורן בכל שהן שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וגו', ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן, ואחד המקטיר עצמן או המקטיר תערובות שלהן לוקה על כל אחד מהן בפני עצמו, ואם הקטיר שניהן כאחד אינו לוקה אלא אחת לפי ששניהם נאמרו בלאו אחד. +/השגת הראב"ד/ שניהם כאחד וכו'. א"א בספרים שלנו רבא מחייב ב' וד' ואביי פוטר משום לאו שבכללות.+
הרמב"ם פסק כאביי.
ומקשה על כך ה"כסף משנה", הלכות איסורי מזבח, פרק ה הלכה א:
".. ומשמע דרבא דפליג אאביי ודריש דרשא דכל לחצי קומץ סבר דלא מיחייב על שאור ודבש בפחות מכזית כשאר איסורין דהא לית ליה קרא לחיובי בכחצי זית וא"כ יש לתמוה למה פסק רבינו כאביי ודלא כרבא. ועוד שכתב לקמן בסמוך ואין הקטרה פחותה מכזית והיינו כרבא וזה סותר מ"ש כאן.
ואפשר שרבינו מפרש דרבא לא פליג אאביי דדריש מכל לרבויי חצי זית דשאור ודבש אלא שמוסיף לדרוש נמי לחצי קומץ דתרוייהו משתמע. ומ"ש ואין הקטרה פחותה מכזית היינו בתערובות וצריך שיהא כזית אע"פ שאין בו אלא כל שהוא משאור ודבש לוקה. ומ"ש ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן יתבאר בסמוך. ומ"ש ואחד המקטיר עצמן או המקטיר תערובות שלהם לוקה. ברייתא בפרק כל המנחות. ומ"ש לוקה על כל אחד מהם בפני עצמו ואם הקטיר שניהם כאחד אינו לוקה אלא אחת. בפרק כל המנחות (דף נ"ח:) פלוגתא דאביי ורבא והלכה כרבא דאמר לאו שבכללות אין לוקין עליו ודברי רבינו כאן הם ע"פ דרכו בסה"מ שלו בשורש הט' בפירוש לאו שבכללות אין לוקין עליו והרמב"ן בהשגותיו חולק עליו ומפרש בע"א. והראב"ד כתב א"א בספרים שלנו רבא מחייב שתים וארבע וכו' ואני אומר שגם גירסת ספרינו כגירסת הראב"ד אבל גירסת רבינו יותר נכונה משום דסוגיין דגמרא דאין לוקין על לאו שבכללות ואם כגירסת הראב"ד היה לנו לומר דלוקין כרבא שאין זו מיע"ל קג"ם דהלכה ב"
עיקר קושייתו היא על כך שהרמב"ם פסק כאביי ואילו הכלל בפסיקה הוא, שבדרך כלל הלכה כרבא נגד אביי [חוץ מששת הנושאים של "יע"ל" "קג"ם"].
דברי ה"כסף משנה" קשורים גם לסוגיה הבאה בגמרא. לענייננו הוא מסביר שיתכן לומר, שרבא לא חולק על אביי אלא מוסיף עליו... ולכן אין בעיה בפסיקה כאביי.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קלב. [שם מביא יישובים נוספים לדברי הרמב"ם, כגון: יש הבדל בין איסור לבין חיוב מלקות. ושם [עמודים קלב-קלג], דן באריכות במחלוקת אביי ורבא בסוגייתנו.]
