הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "כך היא הצעה של משנה" "ואזדא רב... לטעמיה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות נז ע"ב
"אמר ריש לקיש, אומר היה רבי יוסי הגלילי: מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה. לחם הפנים מדת יבש היא, ושמענא ליה לר' עקיבא דאמר: מדת יבש לא נתקדשה! שלח (רבי ראובן) +מסורת הש"ס: רבין+ משמיה דרבי יוחנן, כך היא הצעה של משנה, ואיפוך: אשר תקריבו - לרבות לחם הפנים לחימוץ, דברי רבי יוסי הגלילי; ר' עקיבא אומר: לרבות מנחת נסכים לחימוץ.
ואזדא ר' יוחנן לטעמיה, דאמר ר' יוחנן: רבי יוסי הגלילי ואחד מתלמידי ר' ישמעאל אמרו דבר אחד, ומנו? רבי יאשיה; דתניא: +במדבר ו' /ז'/+ וימשחם ויקדש אותם - רבי יאשיה אומר: מדת הלח נמשח בין מבפנים בין מבחוץ מדת יבש נמשחו מבפנים ואין נמשחו מבחוץ; רבי יונתן אומר: מדת הלח נמשחו מבפנים ואין נמשחו מבחוץ, מדות יבש לא נמשחו כל עיקר; תדע לך, שהרי אין מקדשות, דכתיב: +ויקרא כ"ג+ ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה', אימתי הן לה'? לאחר שנאפו. "
מה פירוש הביטוי "כך היא הצעה של משנה" בדברי רבי יוחנן?
הליכות עולם שער שני פרק ב
כג. דרך הגמרא להביא משנה דרך קצרה, בחולין פרק הזרוע תנן כוי חלבו אסור כחלב בהמה ודמו טעון כסוי וכו', ומשנה זו אינה שנויה בסגנון זה אלא שהגמרא קצר אותה לפי מה שצריך להביא וכך היא הצעה של משנה כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי וכו' כיצד שוה לבהמה חלבו אסור וכו', וכן פרק קמא דשבועות תנן התם מראות נגעים שתים בהרת עזה כשלג וכו', והמשנה במקומה לאו הכי איתא דכך היא הצעה של משנה שאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן דברי רבי [מאיר] וחכמים אומרים שאת כצמר לבן וכו', אלא שהגמרא קצר אותה ולקח דברי חכמים שצריך, ודכוותייהו בגמרא טובא וטעמא שאין הגמרא רוצה להאריך ונקיט לישנה קלילא. וגדולה מזו מצא הכריתות במנחות שאומר תנן מלק בסכין מטמא בגדים, ואין זו משנה ולא קיצור ממשנה אלא מדיוקא דמתניתין אחריתא, דוק התם ותשכח וכאן אין צורך להאריך:
מסקנת דבריו היא, שלפעמים הגמרא מביאה דברי משנה/ברייתא באופן לא "שלם". אולם קצת קשה מסוגייתנו. בסוגייתנו רק שמות החכמים "מוחלפים" ולא תוכן הברייתא עצמה. למעשה בסוגייתנו אפשר היה להסתפק בביטוי "ואיפוך" [כמו במקומות רבים בש"ס – כש"מחליפים" את שמות החכמים] ומדוע יש צורך בביטוי "כך היא הצעה של משנה"?
אולי אפשר לומר [חידוש]: משמעות הביטוי היא שאין ה"תיקון" נובע "רק" מכורח קושיה וסתירה, אלא מכח ידיעה הסטורית שאמנם כך אמרו אותם חכמים.
ולפי זה אולי נסביר באופן שונה את הביטוי "ואזדא רבי יוחנן לטעמיה".
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רמה
ואזדא ר"פ לטעמיה, הדרך הוא דאותה המימרא שנייה דמייתי איהו גופיה אמרה ולא משם אחרים
ומדברי הר"ן ז"ל בחידושי נדה למדתי דאף היכא דמייתי לה משמא דאחרים שייך לומר כן היכא דמפקו לה מקרא דכיון דקרא קא דריש כ"ע מודו ביה
איברא דלמאי דאסיקנא לקמן בכללי הרי"ף ז"ל בראיות נכונות דמסתמא כל האומר דבר בשם אחר הכי ס"ל אם לא שחולק עליו בפירוש ע"ש
אפילו לא מפקו לה אחרים מקרא שייך שפיר לומר ואזדא ר' פלוני לטעמיה כיון דמן הסתם ס"ל כוותיה.
ה"יד מלאכי" מגיע למסקנה שהביטוי "אזדא לטעמיה" מלמד שגם המימרא השנייה נאמרה על ידי אותו אמורא שאמר את המימרא הראשונה, ויש גם לומר שכולם מסכימים לאותה מימרא או אותו דין.
בסוגייתנו, הגמרא מביאה את "ואזדא רבי יוחנן לטעמיה" כדי לומר שבאמת צריך היה לשנות את שמות החכמים בברייתא, כי כך העיד רבי יוחנן במקום אחר. לא מדובר כאן בסברא או בנימוק של דין. מדובר כאן "רק" בקביעה מה אמרו רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא. ומתאים לדברינו לעיל, שרבי יוחנן ידע מבחינה הסטורית-עובדתית מה בדיוק אמר כל אחד משני התנאים.
