הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "הכל מודים"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות נו ע"ב
"א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב, דכתיב: +ויקרא ב'+ לא תעשה חמץ +ויקרא ו'+ ולא תאפה חמץ, במסרס אחר מסרס שהוא חייב, דכתיב: +ויקרא כ"ב+ ומעוך וכתות ונתוק וכרות, אם על כורת הוא חייב, על נותק לא כל שכן! אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב, לא נחלקו - אלא במטיל מום בבעל מום, ר' מאיר סבר: כל מום לא יהיה בו, ורבנן סברי: +ויקרא כ"ב+ תמים יהיה לרצון. "
בסוגייתנו, אומר רבי יוחנן שחכמים מודים לרבי מאיר לגבי מחמץ אחר מחמץ שחייב, ובמסרס אחר מסרס שחייב, ומחלוקתם רק לגבי מטיל מום בבעל מום, שחכמים מתירים.
גופי הלכות פרק ה - כללי אות ה' כלל קעא
הכל מודים. כשאומר לא נחלקו אלא בזה אבל בזה הכל מודים, ולא פירש מאן מודה כתבו התוס' פרק [כיצד מברכים] [מא.] גבי מחלוקת כשברכותיהן שוות אבל אין ברכותיהן שוות הכל מודים, דמסתמא כיון שלא פירש [על איזה יברך תחלה] יחיד מודה לרבים על הסתם עדיף טפי למימר הכי, מלמימר דרבים מודו ליחיד, וכן כתב הרא"ש [פ"ו סכ"ה] ז"ל בשם הגאון ז"ל.
הכלל של בעל "גופי הלכות" הוא כאשר לא מבורר בסוגיה מי מבעלי המחלוקת מודה לחברו, אבל בסוגייתנו הגמרא מפרטת מי מודה, והכוונה לחכמים שמודים לרבי מאיר. לולא פירוט זה היינו חושבים – לפי הכלל של ה"גופי הלכות" – שרבי מאיר מודה לחכמים [יחיד מודה לרבים].
