הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "דאמרי תרוייהו"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות נג ע"ב
"ר"מ אומר: השאור בודה להן מתוכן ומחמיצן [וכו']. מאי חסירה או יתירה? אמר רב חסדא: עיסת השאור עבה - נמצאת יתירה, מדת העשרון רכה - נמצאת חסירה. סוף סוף כי קא כייל לעשרון קא כייל!
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: לכמות שהן היתה משערינן. ולישקול פורתא מיניה וליחמציה מאבראי, וליתיה ונילושיה בהדיה! גזירה דלמא אתי לאיתויי מעלמא. "
הביטוי "דאמרי תרוייהו" משמעותו בדרך כלל שמדובר בשני אמוראים שנחשבים כבעלי מחלוקת ובדין מסויים זה הם אמרו דבר אחד. כמו כן מובא בספרי הכללים שביטוי זה בא לומר ששני חכמים אלה חיו בדור אחד.
ונראה לי לומר שביטוי זה בא ללמד גם, שבדרך כלל כך נפסקה ההלכה בגמרא.
וכך משמע בחידושי הרשב"א מסכת בבא בתרא דף עו עמוד ב
והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו וכו' אלמא הלכה פסוקה היא וליכא מאן דפליג בה,
לפי זה ברור מדוע יש חילופי גירסאות בסוגיה. יש שמוחקים את המילה "היתה" ואז הכוונה היא "לכמות שהן" ומתחשבים כמו שהיא עכשיו [ ראה "מתיבתא", הערה כח].
וכך פוסק הרמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ט
כיצד מחמצן, מביא שאור כדי חמוצן ונותנו לתוך המדה וממלא את המדה אף על פי שסופה להיות חסירה או יתירה מפני השאור שפעמים יהיה עבה וקשה ופעמים רכה אין משגיחין אלא על מדתה עתה והרי הוא מודד עשרון עשרון שלמים, והעשרה עשרונים של מצה עושה מהן שלשים חלות שוות, עשר חלות מכל מין, עשר חלות מאפה תנור, ועשר חלות רקיקים, ועשר חלות מורבכת.
