הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כסתם משנה"; "אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא; כללי פסיקה]
מנחות נב ע"ב
"א"ר יוחנן: פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן, אבא יוסי בן דוסתאי אומר: מפריש לה שני קמצים של לבונה, קומץ שחרית וקומץ בין הערבים; ורבנן אמרי: מפריש לה קומץ אחד, חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערבים. במאי קמיפלגי?
... אמר רבי יוחנן: הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: חמשה קמצין הן! אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן. הדרן עלך התכלת. "
מבנה הסוגיה:
1.
א"ר יוחנן: פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן, אבא יוסי בן דוסתאי אומר: מפריש לה שני קמצים של לבונה, קומץ שחרית וקומץ בין הערבים; ורבנן אמרי: מפריש לה קומץ אחד, חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערבים.
הגמרא מביאה מחלוקת בין התנא "אבא יוסי בן דוסתאי" וחכמים.
2.
רבי יוחנן פוסק כדעת יחיד – כאבא יוסי:
... אמר רבי יוחנן: הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי
3.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: חמשה קמצין הן!
שואלת הגמרא והרי רבי יוחנן קבע כלל כללי "הלכה כסתם משנה", ויש "סתם משנה" [משנה "סתומה" בלי מחלוקת תנאים] שמתאימה לדעת "רבנן" ולא לדעת "אבא יוסי".
3.1
יוצא אפוא שרבי יוחנן סותר את הכלל שלו.
4.
שאלת הגמרא קצת "קשה". נכון שרבי יוחנן קבע כלל ש"הלכה כסתם משנה", אבל אם יש נימוק ספציפי-נקודתי בסוגיה מסויימת לפסוק שלא כדעת אותה "סתם משנה" מדוע זה סותר את הכלל הכללי של "הלכה כסתם משנה".
5.
אבל אם נאמר שרבי יוחנן קבע את הכלל של "הלכה כסתם משנה" אחרי שבדק את כל המשניות הסתומות ובכולן כך קבע שהלכה כמותן [באופן נקודתי בכל מקום], הרי שקושיית הגמרא ברורה, שהנה בסוגייתנו רבי יוחנן עצמו לא פסק כסתם משנה.
6.
ויש שמסבירים את הכלל של רבי יוחנן כך: עצם העובדה שרבי יהודה הנשיא "סתם" את המשנה וכתבה ללא שם חכם הרי שהיא נראית כדעת רבים [וזה הכלל של "הלכה כסתם משנה" שאמר רבי יוחנן], וממילא הלכה כמותה על פי הכלל שהלכה כרבים.
6.1
לפי זה יש כאן כוונת מכוון של רבי יהודה הנשיא לומר שכך הלכה, ואז הקושיה על רבי יוחנן ברורה: מדוע הוא פסק כדעת יחיד למרות הכרעת רבו - רבי יהודה הנשיא.
7.
אלא [לפי ההסבר האחרון], יש לומר כך: רבי יהודה הנשיא לא קבע שהלכה כסתם משנה. הוא "רק" קבע ש"סתם משנה" דינה כדעת רבים.
7.1
ואמנם בדרך כלל הכלל הוא, שהלכה כרבים. אבל לכלל זה יש הרבה סייגים. הסייג הבולט הוא שאם דעת היחיד יותר "מסתברא" הרי שהלכה כדעתו!
7.2
לפי האמור בסעיף 7.1 חוזרת השאלה [לעיל בסעיף 4]: מה מקשה הגמרא, אמנם המשנה היא דעת רבים אבל לרבי יוחנן נראית דעת היחיד של "אבא יוסי".
7.3
ולכן נראה לומר כדברינו לעיל בסעיף 6.1 שרבי יהודה הנשיא "סתם" את המשנה כדי לומר שהיא דעת רבים וכך הלכה באופן מוחלט, ולכן קשה על רבי יוחנן.
8.
את הקושיה על רבי יוחנן מיישבת הגמרא:
אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן.
הגמרא מתרצת את הקושיה על רבי יוחנן "אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן".
9.
הסבר א לקביעה הנ"ל: ישנו אמורא [מי?] שסובר שרבי יוחנן לא אמר כלל את הכלל של "הלכה כסתם משנה" ולכן פסק כ"אבא יוסי" ואין סתירה בין דברי רבי יוחנן עצמו.
10.
הסבר ב לקביעה בסעיף 8: יש אמורא שטוען שרבי יוחנן לא אמר בסוגייתנו, שהלכה כאבא יוסי.
10.1
וכך משמע מרש"י כאן:
רש"י מסכת מנחות דף נב עמוד ב:
אמוראי נינהו - מר אמר כסתם משנה אמר רבי יוחנן
ומר אמר הלכה כאבא יוסי אמר רבי יוחנן.
11.
הרמב"ם פוסק כדעת רבנן ומתאים לכלל של "הלכה כסתם משנה". ומתאים לאמור בסעיף 10.
12.
הביטוי "הלכה כסתם משנה... אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן" - 5 מופעים בש"ס. ורק בסוגייתנו רש"י מסביר כלעיל בסעיף 10.1
12.1
הביטוי הכללי יותר "אמוראי נינהו ואליבא ד..." - 12 מופעים.
13.
וראה לגבי אחד המקורות [בין ה 5 שצויינו לעיל]:
רש"י מסכת חולין דף מג עמוד א:
אמוראי נינהו - ורבי יצחק סבר דלא כייל רבי יוחנן למימר הלכה כסתם משנה
אלא היכא דסבירא ליה אמר בהדיא הלכה כמשנה זו
כלעיל בסעיף 9
ואמורא אחרינא אמר משמיה דר' יוחנן הלכה כסתם משנה
והיכא דאיכא תרי סתמי דסתרן אהדדי אי איכא טעמא לאלומי חדא מחברתה כי ההיא דסנהדרין דאחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) אזיל רבי יוחנן בתרה
ואי לא מספקא ליה ולא קבע בהו הלכתא כחד מנייהו ובהני תרי אי הוה משכחינן טעמא בהא דרבי יצחק לא הוה מוקמינן לה באמוראי ומשום דליכא לאלומי איצטריך לן לשנויי דרבי יצחק לית ליה האי כללא דר' יוחנן
