הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
""רבי יוחנן" "רבא"
[אמוראים; כללי פסיקה]
מנחות נא ע"ב
"א"ר חייא בר אבא, בעי רבי יוחנן: שלימה שחרית ושלימה בין הערבים, או דילמא שלימה שחרית ובטילה בין הערבים? אמר רבא, ת"ש: שמיני בחביתים; ואם איתא דבטילה בין הערבים, הא זמנין דלא משכח ליה שמיני בחביתים, ה"ד? דמת כ"ג ולא מינו אחר תחתיו.
אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה, אמר: בבלאי טפשאי, משום דיתבו באתרא דחשוכא אמרי שמעתתא דמחשכן, אלא דקתני: שביעי בסלת, תשיעי ביין, ה"נ דלא בטלי? +במדבר כ"ט+ מנחתם ונסכיהם בלילה, מנחתם ונסכיהם אפילו למחר! אלא דאי לא קתני! ה"נ דאי לא קתני.
אהדרוה קמיה דרבא, אמר: מבישותין אמרי קמייהו, מטיבותין לא אמרי קמייהו.
והדר אמר רבא: הני נמי טיבותין היא, אמר קרא: +ויקרא ו'+ סלת מנחה תמיד, הרי היא לך כמנחת תמידין. מאי הוי עלה? אמר ר"ג בר יצחק: ת"ש, דתניא: שלימה שחרית ושלימה בין הערבים."
רבי יוחנן העלה בעיה. רבא פשט את בעייתו, רבי ירמיה הקשה עליו ורבא השיב. סוף הדברים שרב פשט את בעייתו של רבי יוחנן ומדוע בסוף הסוגיה הגמרא שואלת "מאי הוה עלה", כלומר, מה הפתרון לבעיית רבי יוחנן. ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד עה, שמסביר שמיכיון שהבעיה היתה התלבטות של רבי יוחנן [שהיה גדול בהרבה מרבא. ואמנם את הבעיה הציג תלמידו של רבי יוחנן - "רבי חייא בר אבא"] לכן לא היה ראוי לפשוט את הבעיה מסברא עצמית של רבא אלא רק מכח ברייתא.
