הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מתקיף" / "דחיה בעלמא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות נ ע"ב - נא ע"א

"תנן התם: חביתי כהן גדול- לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים, ודוחות את השבת. מנא הני מילי? אמר רב הונא: תופיני - תאפינה נאה, ואי אפי לה מאתמול אינשפה לה. מתקיף לה רב יוסף: אימא, דכביש ליה בירקא!
דבי ר' ישמעאל תנא: תעשה - ואפילו בשבת, תעשה - ואפילו בטומאה. אביי אמר, אמר קרא: סלת מנחה תמיד, הרי היא כמנחת תמידין. רבא אמר: (ויקרא ו') על מחבת - מלמד שטעונה כלי, ואי אפי לה מאתמול איפסיל ליה בלינה. "

ראה ב"מתיבתא", על דף נ עמוד ב, הערה יט: רב הונא ורבא עונים מדוע אי אפשר היה לעשותה מאתמול, ותנא דבי רבי ישמעאל ואביי מביאים מקורות לדין שמנחת החביתין דוחה שבת.

רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ג

חביתי כהן גדול מצות עשה להקריבן בכל יום מחצה בבקר עם תמיד של שחר ומחצה בין הערבים עם תמיד על בין הערבים, ולישתן ואפייתן דוחין את השבת ואת הטומאה ככל קרבן שקבוע לו זמן שנאמר תופיני שתהא נאה ולא תאפה מבערב, ועוד אם תאפה מבערב תפסל בלינה שהמרחשת מכלי הקדש היא כמו שביארנו.

הרמב"ם מביא את שני הנימוקים – של רב הונא ושל רבא מדוע אי אפשר לאפות מערב שבת.

לחם משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ג

תופיני שתהא נאה ולא תאפה מבערב וכו'. קשה דאמאי כתב רבינו ז"ל טעם זה דכבר דחו אותו בגמרא (דף נ' ב) דאמרו שם אי אפי לה מאתמול אינשפה לה והקשו שם אימא דכביש לה בירקא כלומר טומנה בירקות כדי שלא ישלט בה הרוח. ולזה תירצו הטעם האחר דנפסל בלינה. ואם כן רבינו ז"ל לא היה לו להזכיר טעם הדחוי כלל וצ"ע. ואע"ג דרבינו ז"ל כתב כאן תאפה נאה ובפ"ג מהל' מעשה הקרבנות כתב תאפה נא בין בשל ונא ומשמע דהני פליגי שם בגמ' רבינו ז"ל פסק שם כר' יוסי דאית ליה תרוייהו וכדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל שם:

ה"לחם משנה" שואל מדוע הרמב"ם מביא את נימוקו של רב הונא הרי רב יוסף הקשה עליו, ונשאר ב"צריך עיון". ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סב, שמביא כמה נימוקים מדוע קושיית רב יוסף היא "דחיה בעלמא".
ולי נראה שה"לחם משנה" טוען שקושייתו של רב יוסף "טובה" מפני שלשון הקושיה היא "מתקיף...". בדרך כלל קושיה "בעלמא" היא בנוסח "ודלמא..." או עם פתיחה של "ו..." מייד אחרי שמו של החכם ובלי "מתקיף" .
אולי ניתן ליישב את קושיית ה"לחם משנה" בכך ש"תנא דבי רבי ישמעאל" מביא נימוק לעצם דחיית השבת וגם לכך שאין צורך להקדים לערב שבת. [ולפי זה סדר הבאת החכמים "מסודר" – ולא מצאתי ממש בפרשנים]

כמו כן נראה לי שניתן להסביר את הרמב"ם באופן פשוט: הוא הביא שני נימוקים [והוא עצמו מדגיש שמדובר בשני נימוקים על ידי שמנסח "ועוד..."] מדוע אפיית מנחה והקטרתה דוחה שבת ואי אפשר לעשותה מערב שבת. הנימוק הכללי העקרוני שמתאים לכל מלאכות שבת ויום טוב, שפעולה [שהיא מצווה] שניתן לעשותה מערב שבת אין לעשותה בשבת, וזהו הסברו של רב הונא. על הסברו של רב הונא מקשה רב יוסף "מתקיף...", ואחר כך מובא הסברו של רבא שהוא מיוחד למנחה שדרוש שתהיה בכלי. יתכן שהרמב"ם סובר, שמכיון שמנחה טעונה כלי ולשא תיפסל בלינה הרי שזה מלמדנו שקיים גם הכלל הבסיס-כללי שאי אפשר לעשותה מערב שבת ולא כרב יוסף.