הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבה ורבא; בתראי; לאו מטעמיה
[אמוראים: כללי פסיקה]
מנחות מו ע"ב
"תנו רבנן: שתי הלחם הבאות בפני עצמן - יונפו, ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. מה נפשך? אי לאכילה אתיין, ליכלינהו! אי לשריפה אתיין, לשרפינהו לאלתר, למה להו עיבור צורה?
אמר רבה: לעולם לאכילה אתיין, גזירה שמא יזדמנו להן כבשים לשנה הבאה, ויאמרו: אשתקד לא אכלנו לחם בלא כבשים? עכשיו נמי ניכול, ואינהו לא ידעי דאשתקד לא הוו כבשים אינהו שריין נפשייהו, השתא דאיכא כבשים, כבשים הוא דשרו להו. אמר רבה: מנא אמינא לה? דתנן: א"ר יהודה, העיד בן בוכרי ביבנה: כל כהן ששוקל אינו חוטא; אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: לא כי, אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא, אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן: +ויקרא ו'+ וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל - הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הן היאך נאכלין? הני שתי הלחם היכי דמי? אילימא בבאות עם הזבח, אטו תודה ולחמה מי לא מנדבי כהנים ואכלי להו? אלא לאו בבאות בפני עצמן, וקתני: היאך הן נאכלין, אלמא לאכילה אתיין.
אמר ליה אביי: לעולם בבאות עם הזבח, ודקא קשיא לך מתודה ולחמה, לחמי תודה לא איקרו מנחה, שתי הלחם איקרו מנחה, שנא': +במדבר כ"ח+ בהקריבכם מנחה חדשה לה'.
רב יוסף אמר: לעולם לשריפה אתיין, והיינו טעמא דלא שרפינן, לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט.
א"ל אביי: מי דמי? התם לאו מצותן בכך, הכא דמצותן בכך לישרפינהו, מידי דהוה אפר ושעיר של יום הכיפורים!
אלא אמר רב יוסף: גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן.
א"ל אביי: תינח כל זמן הקרבתם, לבתר הכי לשרפינהו! מאי תעובר צורתן נמי דקתני? צורת הקרבתם.
רבא אמר: לאכילה אתיין, וגזירה משום דרבה, ולאו מטעמיה אלא מקרא.
ואמר רבא: מנא אמינא לה? דכתיב: +ויקרא כ"ג+ ממושבותיכם תביאו לחם תנופה [וגו'] בכורים לה', מה בכורים בפני עצמן, אף שתי הלחם בפני עצמן; ומינה, מה בכורים לאכילה, אף שתי הלחם נמי לאכילה ."
מבנה הסוגיה:
1.
מובאת ברייתא, שנפסקה כלשונה על ידי הרמב"ם.
2.
רבה מסביר את הברייתא מטעם גזירה.
3
רבה מביא הוכחה לדינו.
4.
אביי דוחה את ראייתו של רבה.
5.
רב יוסף מסביר את הברייתא באופן שונה.
6.
אביי דוחה את הסברו.
7.
רב יוסף מסביר הסבר אחר.
8.
אביי דוחה את הסברו.
9.
רבא מסביר כמו רבה אבל מנימוק אחר ומביא הוכחה להסברו.
10.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ח
שתי הלחם הבאות בפני עצמן בלא כבשים כיצד עושין בהן, יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה גזירה שמא ימצאו כבשים לשנה הבאה ויביאו לחם בלא כבשים...
הרמב"ם פוסק כרבה.
הרמב"ם מביא את דינו של רבה ואת נימוקו.
11.
מדוע הרמב"ם לא פוסק כרבא שהיה "בתראי"?
12.
על זה ניתן ליישב שרבה היה רבו של רבא ואין הלכה כתלמיד בפני רבו למרות שתלמיד תמיד היה "בתראי" לעומת רבו. [כך הכלל – לפי פוסקים רבים עד תקופת אביי ורבא]
13.
אולם עיקר הקושי הוא, שהרי למעשה רק הסברו של רבא [לעיקרון של רבה] לא נדחה כלל בסוגיה. ולכן היה צריך לפסוק כרבא.
14.
רבא עצמו מודה להסברו של רבה אלא שהוא סובר שיש נימוק אחר. והרמב"ם לא מקבל את נימוקו של רבא.
15.
נימוקו של רבא הוא מדרשת פסוק. הדרשה היא של רבא עצמו ללא אסמכתא מדברי תנאים,
15.1
ולכן אפשר לומר שהפסוק הוא אסמכתא בלבד. הכוונה היא שזו אסמכתא לגזירה של רבה.
15.2
ולכאורה הסבר זה לא הגיוני, שהרי רבא עצמו אומר "ולאו מטעמיה..." כלומר שהוא לא מקבל את נימוקו של רבה.
15.3
אלא נראה לחדש כך: הביטוי "ולאו מטעמיה" לא בא לשלול לגמרי את הנימוק הראשון אלא שהוא בא לבסס אותו. כאילו כתוב "לאו מטעמיה בלבד...". כלומר, רבא אומר שמהפסוק יש אסמכתא לגזירת חכמים... לכן הרמב"ם פסק לגמרי כרבה.
