כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > ארגמון קהה קוצים - "דומה לים" (מנחות מד ע"א)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

חלזון זהו גופו דומה לים - ארגמון קהה קוצים

"תנו רבנן: חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים" (מנחות, מד ע"א).

שם עברי: ארגמון קהה קוצים שם באנגלית: Banded Dye-Murex

שם מדעי: (Hexaplex trunculus (Murex trunculus

שם נרדף במקורות: חילזון

נושא מרכזי: הצעה להסבר המדרש מנקודת מבט ביולוגית.

לנושאים נוספים העוסקים בארגמון קהה קוצים (תכלת) - הקש/י כאן.

התכלת או ליתר דיוק צמר צבוע תכלת שימש למטרות שונות במשכן, במקדש ובחיי היחיד. בבנין המשכן השתמשו בתכלת ליריעות, ללולאות, למסך שער החצר ולפרוכת. כיסויי כלי המשכן במסעות התבצע בבגד כליל תכלת. אנו מוצאים במדרש (במדבר רבא ד' י"ד): "על כל כלים העומדים בהיכל היו פורשים בגד תכלת מפני שהשכינה שורה שם, דוגמת מקום שכינתו של מעלה הדומה לתכלת". התכלת הייתה מרכיב בבגדי הכהונה. המעיל של הכהן הגדול והרימונים היו עשויים תכלת. גם באפוד ובחושן היו חלקים שעשויים מתכלת. פתיל הקשירה של ציץ הזהב הכיל תכלת. האבנט של בגדי הזהב (של הכהן הגדול) הכיל תכלת. לגבי אבנטו של כהן הדיוט, נחלקו התנאים אם היה בו גם תכלת (ושאר צבעים "של כלאיים") או שהיה עשוי רק מפשתן. הפרט היצטווה בציצית בפסוק: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". התורה נתנה טעם לציצית ולפתיל תכלת: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם . .. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם (במדבר ט"ו, ל"ח).

לפי הממצא הארכיאולוגי החלה תעשיית התכלת והארגמן בכרתים לפני יותר מ - 3,600 שנה, כלומר היא מוקדמת למועד יציאת מצרים, שבהקשר אליה מוזכרים שני הצבעים בחומש שמות. ייצור פורפורא נהיה לאחד מעמודי התווך של כלכלת הפיניקים (כנענים מהערים צידון, צור, צרפת וכו'), וזאת עד אשר הושמדו מתקני הצביעה על ידי הכובש הערבי בשנת 638 למניינם. יש הטוענים שתעשיית התכלת קדומה לפיניקים שהרי נאמר בקינה על צור "תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך" (יחזקאל כ"ז ז'). לאחר זאת אין לנו ידיעות כלשהן על ייצור תכלת, וכעבור מאה שנה כבר נגנז פתיל תכלת בא"י. ברם ייצור הארגמן נמשך כנראה בביזנטיון עד למאה החמש עשרה, אף כי מדובר לרוב בצביעת משי ולא צמר. במדרש תנחומא פרשת שלח (טו) אנו מוצאים: "ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, נתכסה בטלית, ועשו להם ציצית, ועשו להם תעשה ולא מן העשוי, שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה מהן ציצית אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה. אימתי כשיהיה תכלת, ועכשיו אין לנו אלא לבן, שהתכלת נגנז, מצוה בלבן". למעשה אין הסכמה לגבי התאריך בה נפסקה צביעת התכלת. האדמו"ר מרדזין סבר שהיא פסקה בימי הגאונים ולדעת הרב הרצוג כבר בתקופת הגאונים לא הייתה תכלת. הוא מסיק זאת מתוך כך שאין בשאילתות זכר לעניין. ראה מאמרו של הרב אליהו טבגר "מאימתי פסקה התכלת מישראל".

צביעת התכלת הקדומה נעשתה בחומר גלם טבעי שהופק מחלזון ים מסוים. במרוצת הדורות אחרי ביטול פתיל תכלת, נשכחו הפרטים היסודיים כגון: זהות החילזון, תהליך הפקת הצבע וצביעתו, ואף הגוון המקורי של התכלת. אנחנו גם לא יודעים בברור כיצד יש לשלב את פתיל התכלת בציצית. אין במאמר זה משום קביעת מסמרות הן לגבי זיהוי מקור התכלת והן לגבי עצם הצורך להטיל פתיל תכלת משום שגם אם נניח שזיהוי התכלת וודאי עדיין עומדות בעינן השאלות ההלכתיות. למרות האמור יש אולי בעיסוק בזיהוי התכלת בכדי למלא אחר הצעתו של בעל תורה שלמה הרב מנחם מנדל כשר: "בזמנינו אנו בוודאי יש מצוה על אלה שהיכולת בידם לחקור ולדרוש, לבדוק ולחפש במימי ארץ ישראל אחר מין חלזון עם נרתיק באופן שיהיה לו כל הסימנים שנזכרו בחז"ל... ואם בסייעתא דשמיא ימצאו מין כזה, שלא יהיה בו שום פקפוק, אז יהיה מקום לגדולי התורה לדון שוב על אפשרות של חידוש קיום מצוה זו". המאמר גם איננו מתיימר להקיף את נושא סבוך זה במלואו אלא להתמקד בכמה נושאים ביולוגיים הקשורים לדברי הברייתא במסכת ציצית שהובאה בדברי הגמרא (או אולי להיפך). בע"ה נדון בנקודות נוספות כאשר נגיע למקומן בדברי הגמרא.

מבין מכלול השאלות הקשורות לתכלת השאלה הראשונה היא מהו בעל החיים ממנו היא הופקה? האדמו"ר מרדזין (רבי גרשון העניך ליינער, תקצ"ט - תרנ"א; 1839 - 1891), שהיה חלוץ מחדשי צביעת התכלת, סבר שהתכלת הופקה מהרכיכה הימית דיונון הרוקחים (תמונה 1) ולאחריו טען הרב הרצוג (לאחר שנכשל בהשגת צבע תכלת מהארגמון קהה הקוצים – תמונה 2) שהמקור הוא הסגולית הדו-גונית (תמונה 3). בהסתמך על עדויות הסטוריות וארכיאולוגיות רבות (למשל בתמונות 4-5) סוברים היום רוב החוקרים שהתכלת המקורית הופקה מהחלזון ארגמון קהה קוצים (ראה עוד במאמר "בדידי הוה עובדא דזביני תכילתא"). מינים אחרים של ארגמונים שימשו להכנת צבע הארגמן והם הארגמון חד הקוצים (תמונה 6) והארגמנית אדומת הפה (תמונה 7).


תמונה 1. דיונון הרוקחים צילם: DAVID ILIFF		תמונה 2. ארגמון קהה קוצים - קונכייה


תמונה 3. סגולית דו-גונית. הקצף מופרש על ידי החילזון ומשמש כרפסודה לצורך ציפה		תמונה 4. מטבע צורי, עליו מוטבע הנשר, סמלו של הממשל הרומאי. בין רגליו קונכיית ארגמון קהה קוצים. התמונה באדיבות עמותת "פתיל תכלת"


תמונה 5. ארגמון קהה קוצים – קונכייה שבורה מעל הבלוטה התת זימית שהיתה מקור נוזל הצבע. ערימות גדולות של קונכיות מעין זו נמצאו ליד מתקני צביעה		תמונה 8. חלזון לאחר הסרת הקונכייה. שתי התמונות באוריינטציה דומה על מנת לאפשר לראות את מיקום האיברים בחלזון הסגור.


תמונה 6. ארגמון חד קוצים - קונכייה		תמונה 7. ארגמנית אדומת פה - קונכייה

הקשר בין התכלת ובין חלזון

נקודת המוצא לדיון שלפנינו היא שאת התכלת הפיקו מבעל חיים כלשהו. אנו מוצאים בירושלמי (כלאיים, פ"ט הלכה א') את הדברים הבאים: "מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים, אף כל דבר שיש בו רוח חיים". חז"ל מדגישים את הצורך שהתכלת תהיה דוקא מחלזון: "תכלת אין כשרה אלא מן החלזון. הביא שלא מן החלזון - פסולה" (תוספתא מנחות ט') או "שאין צובעים תכלת אלא בחלזון" (מסכת ציצית הלכה כ') ובסוגייתנו: "חלזון זה גופו דומה לים". יתכן שהטעם לצורך בחלזון לתכלת הוא משום שצריכים צביעה מתקיימת ועומדת ביופיה, וצביעה שאינה מחלזון אינה עומדת ביופיה ואם כן כל צביעה טובה ואפילו צביעה בצבע סינטטי תהיה כשרה. מפתיעים הם דברי בעל תפארת ישראל: "משמע דאם רק אינו קלא אילן, אף שלא נצבע מחלזון, על כל פנים מדאינו משתנה מיפיו כשר בין לציצית בין לבגדי כהונה ... הכלל העולה ... דבין לציצית ובין לבגדי כהונה אין צריך חלזון דוקא אבל צריך בשניהם שיהיה מראה כחול שמים שאינו משתנה מיופיו ע"י בדיקה שהזכיר הש"ס". יש שלמדו מלשון הרמב"ם (הלכות ציצית, פ"ב הלכה א') שהחיוב הוא רק על צביעה לשמה וצביעה העומדת ביופיה, אך אין החיוב שיהיה מחלזון דוקא. הרמב"ם לא הזכיר את החלזון במפורש בהלכות כלי המקדש, כי אם בהלכות ציצית, וגם שם רק בתהליך העשיה ולא בפרוט המצוה.

מהו חילזון?

על מבנה החילזון נוכל ללמוד מדברי המדרש (שיר השירים, פ"ד): "... אמר ליה: ולא היו כלים? אמר לו: ולא קרית מימיך (דברים ח') שמלתך לא בלתה מעליך. אמר ליה: ולא היו גדלים? אמר ליה: צא ולמד מן החלזון שכל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו. אמר ליה: ולא היו צריכין תכבוסת? אמר ליה: הענן היה שף בהם ומגהיצן וכו'"(1). מדרש זה לא מותיר מקום להשערות מלבד הקביעה שמדובר ברכיכה בעלת קונכיה חיצונית הגדלה תוך כדי גידולו של בעל החיים. קביעה זו שוללת את האפשרות שהחילזון הוא הדיונון משום שלבעל חיים זה יש קונכיה פנימית שאמנם גדלה איתו אך אין היא עונה לקריטריון של "נרתיק" ובוודאי שאיננה חיצונית. הקונכיה של החלזונות עשויה בעיקר מגיר קשה המופרש כלפי חוץ מהשוליים של גלימת עור המכסה את קדמת הגוף (ראה תמונה 8). המבנה הסלילי של החילזון נובע מצורת הגידול המפותלת של חלקו החי של החילזון.

מאמר נוסף התומך במבנה החילזון הם דברי הגמרא בשבת (עה ע"א): "תנו רבנן הצד חלזון והפוצעו". הרב הרצוג הסביר בעקבות האדמו"ר מראדז'ין, כי השימוש בפועל "פצע" מכוון לשבירת קונכייה שהיא קשה כאגוז, כדי להוציא מתוכה את גוף החילזון. בדומה לכך אנו מוצאים לגבי שבירת קליפת אגוזים והוצאת תוכם הרך: "... ופוצעין אגוזים של תרומה בידים סאובות ולא חששו להן משום טומאה" (תוספתא, פרה, פי"ב הלכה ו'). ברמב"ם (היד החזקה, שבת פכ"ה הלכה א'): "יש כלי שמלאכתו להיתר והוא הכלי שמותר לעשות בו בשבת דבר שנעשה לו בחול ... וקורנס לפצוע בו אגוזים וכיוצא בהן". סימן זה קיים בארגמונים בהיותם זקוקים לקונכייה עבה וחזקה כדי להגן עליהם בפני משברי הים וסלעי החוף. מאידך גיסא, הסגולית היא בעלת קונכייה דקה בלבד המתאימה לציפתה על פני הים (תמונה 3). כאמור, לדיונון כלל אין קונכייה.

גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג

רש"י במקום מפרש: "גופו - מראה גופו תבנית דיוקנו" אך גם דבריו הותירו מקום לפרשנות עניפה. ייתכן והתיאור במדרש מהווה ביטוי למבנה החילזון הכולל בתוכו לא רק חלקים חיים אלא גם קונכייה העשוייה גיר שאין בה חיים (או אולי הכוונה לצבע כבסעיף א' להלן). אנו מוצאים בדברי הברייתא ניגוד בין שני חלקים כלומר בין "גוף" הדומה לים ובין "ברייתו" הדומה לדג.

גופו דומה לים הוא ביטוי קשה במיוחד משום ששני חלקיו מעורפלים. לא ברור מהו גופו אך גם קשה לקבוע במה הוא דומה לים. ניתן להציע שני הסברים:

א. ייתכן וגופו הוא עיקרו כלומר עיקרו בדומה לביטוי "לגופו של ענין". עיקרו של החילזון נועד לצביעה וצבע זה דומה לים. "גופו" עשוי להיות "תמציתו" כאשר נוזל הצבע הוא תמצית החילזון. על פי הסבר זה קיימת הקבלה בין "גופו דומה לים" לבין הביטוי הדומה במדרש שהובא בדברי הגמרא (מנחות, מג ע"ב): "תניא היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר: ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכו'". בשני המדרשים אנו מוצאים השוואה לים ואולי ניתן לגזור מ"התכלת דומה לים" ל"גופו דומה לים". כנראה שלכך כוונת רש"י בפירושו בחולין (פט ע"א): "שהתכלת דומה לים - שהחלזון מן הים הוא עולה אחת לשבעים שנה, ומראית דמו דומה לים, וים אנו רואין שדומה לרקיע וכו'...".

ב. אם נפרש שגופו הוא חלקו החיצוני של החילזון כלומר פני הקונכייה אולי הכוונה לגוון הכחלחל של קונכיית הארגמונים החיים. קונכיות של ארגמונים מתים מאבדות את צבען אך בעודם בחיים נושאת הקונכייה צמדת ים המעניקה לה גוון ומרקם הדומים לסלעים עליהם הם חיים (ראה בתמונה 10).

ברייתו דומה לדג

החלק החי של החילזון דומה לדג משום שלאחר סילוק הקונכייה נראה החילזון כבעלי חיים חסרי חוליות אחרים החיים במים ונקראים דגים. כך מצאנו בגמרא (סוכה, כח ע"א): "כי הא דאמר אביי: האי צחנתא דבב נהרא שריא. מאי טעמא? אילימא משום דרדיפי מיא, והאי דג טמא כיון דלית ליה חוט השדרה לא מצי קאים וכו'". ברור שמדובר בבעלי חיים מימיים חסרי חוליות ("דלית ליה חוט שדרה") ולמרות זאת נקראים "דג טמא". התוס' בשבת (עג ע"ב ד"ה מפרק) מכנה את חילזון התכלת בשם דג: "... ואין לומר דדוקא חלזון שהוא דג פטרי רבנן דלא הוי גידולי קרקע אבל בחולב מחייבי וכו'". החלק החי של החילזון דומה לדג משום שלאחר סילוק הקונכייה נראה החילזון כבעלי חיים חסרי חוליות אחרים החיים במים ונקראים דגים. כך מצאנו בגמרא (סוכה, כח ע"א): "כי הא דאמר אביי: האי צחנתא דבב נהרא שריא. מאי טעמא? אילימא משום דרדיפי מיא, והאי דג טמא כיון דלית ליה חוט השדרה לא מצי קאים וכו'". ברור שמדובר בבעלי חיים מימיים חסרי חוליות ("דלית ליה חוט שדרה") ולמרות זאת נקראים "דג טמא". התוס' בשבת (עג ע"ב ד"ה מפרק) מכנה את חילזון התכלת בשם דג: "... ואין לומר דדוקא חלזון שהוא דג פטרי רבנן דלא הוי גידולי קרקע אבל בחולב מחייבי וכו'". רש"י בסנהדרין (צא ע"א) מפרש בהקשר שונה את השם חלזון: "חלזון - תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת, ולכתחלה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד". דבריו שם קשים משום שנראה שמדובר בחלזונות יבשה ולא בחלזון התכלת (ראה בהרחבה במאמר "ונתמלא כולו חלזונות") אך השימוש במונח "תולעת" מציין כנראה את מבנה הגוף הרך של הרכיכה.

אפשרות נוספת היא שברייתו היא אופן התרבותו או הביצים מהם הוא מתפתח ואכן תטולת הארגמונים מזכירה ביצי דגים (ראה בתמונה 9). בתוספתא (שבועות, פ"א הלכה ז') אנו מוצאים את הביטוי "ברייתו" ואפשר לפרשו בעזרת שני הפירושים: "אמר רבי שמעון: מה ראו לומר בבהמה ובחיה בכזית טמא, ובשרץ בכעדשה? אלא מה בהמה וחיה תחילת ברייתן כזית אף שרץ תחילת ברייתו כעדשה".

תמונה 9. ארגמון קהה קוצים - תטולה

תמונה 10. ארגמון קהה קוצים מכוסה בצימדת ים.

ועולה אחד לשבעים שנה

שיעור הזמן "אחד לשבעים שנה" מבטא, קרוב לוודאי, פרק זמן ארוך ולאו דווקא קביעה מוחלטת האומרת שיש למנות בדיוק שבעים שנה עד לאיסוף הבא של חלזונות התכלת. באופן זה ניתן יהיה להבין את חילופי הגרסאות בין שבע שנים לשבעים שנה הנמצאים במדרשים השונים. שימוש דומה לתיאור זמן ארוך אנו מוצאים גם בספור על חוני המעגל (תענית, כג ע"א): "אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה: שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. אמר: מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא? יומא חד הוה אזל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא, אמר ליה: האי, עד כמה שנין טעין? אמר ליה: עד שבעין שנין וכו'". אולי גם לכך הכוונה בהתייחסות לבית דין ההורג אחת לשבעים שנה כבית דין קטלני.

הסימן של העלייה לעתים רחוקות אינו מופיע ברמב"ם ואף הראב"ד אינו משיג עליו על כך. לפיכך נקבע שאין פרט זה עקרוני ואינו מעכב ואף צויינה האפשרות שאין סימן זה אלא תכונה חולפת. ייתכן גם שהרמב"ם לא נקט בסימן "אחת לשבעים שנה" מהטעם שאין כאן קביעה מוחלטת אלא ביטוי להופעת החילזון במירווחי זמן גדולים שאינם בהכרח קבועים. למעשה לא ניתן להתעלם מטעם זה שהרי בעזרתו הברייתא מנמקת את יוקר התכלת. ד"ר זיידרמן מציין שפליניוס הזקן(2) יעץ שיצודו את החלזונות אחת לשבעה חודשים כשהם מרובים, וכן תצפיות שנערכו לאחרונה העלו שקיימת מחזוריות כזו בהופעתם במיפרץ עכו. החלזונות מתחפרים בקרקעית הים בקיץ, ועולים בעונה הקרה(3). סערות הים בחורף מונעות את הצייד, שניתן לערוך רק בשתי עונות בשנה, בראשית הסתו ובתחילת האביב, כשהים שקט והחלזונות מצויים בכמויות על פני קרקעית הים. לדעתי ההסבר פשוט יותר ומעוגן בתכונה ייחודית של הארגמון. בניגוד לרוב רובם של החלזונות הקדם זימאים (סדרת חלזונות ימיים) שהינם בעלי שלב זחל שחיין (ווליגר – ראה תמונה 11) לארגמון יש התפתחות ישרה ומן הביצה בוקע פרט צעיר הדומה להוריו וחסר כושר שחייה. בחלזונות בעלי שלב שחיין לאיסוף אין השפעה מיידית שהרי גם לאחר חיסול האוכלוסייה המקומית מגיעים פרטים צעירים (ווליגרים) בשחייה ובעזרת זרמי הים מחופים רחוקים. לעומת זאת במין בעל התפתחות ישרה, כדוגמת הארגמון קהה הקוצים, איסוף אינטנסיבי מכחיד את האוכלוסייה המקומית היכולה להשתקם רק לאחר פרק זמן ארוך מאד.

ותמונה 11. וליגר - השלב השחיין של חילזון ימי

ובדמו צובעין תכלת

צבע התכלת הוכן ממיצוי נוזלי שקוף (בעת ההפרדה) של הבלוטה התת זימית של החלזון ארגמון קהה קוצים. המונח דם מתאר את נוזלי הגוף ולאו דווקא דם במובן המקובל בימינו. על תהליך הצביעה ראה במאמר "צביעת התכלת" בפרסום "נושאים בפרק התכלת" בהוצאת עמותת "פתיל תכלת".

(1) אגב אורחא כדאי לצטט את חלקו הראשון של המדרש: "... אמר לו: מהיכן היו לובשין כל אותן מ' שנה שעשו ישראל במדבר? אמר לו: ממה שהלבישום מלאכי השרת, הדא הוא דכתיב ואלבישך רקמה, רבי סימיי אמר: פורפירא וכו'". הפורפירא היא שמו של הצמר הצבוע בנוזל המופק מהארגמונים.
(2) על חלזונות הארגמן: גאיוס פליניוס סקונדוס, חקר הטבע, ספר ט, ס-סה. תרגם מלטינית: ד"ר מאיר שש
(3) לכן, אולי נכתב "ועולה" וכך מפרש רש"י: "ועולה - מן הארץ". במגילה (ו ע"א) מפרש רש"י באופן שונה: "על ידי חלזון - חלזון עולה מן הים להרים, וצובעין בדמו תכלת, ונמכר בדמים יקרים". פירוש זה עורר קושי רב משום שלא מוכר לנו חילזון ימי המרחיק כל כך מהים. ייתכן אולי לפרש שההרים הם סלעי החוף ותופעה זו אכן מתרחשת מדי פעם.

מקורות עיקריים:

ד"ר י"א זיידרמן, לחידוש מצות תכלת בציצית, תחומין ט', תשמ"ח, עמ' 423-446.
הרב מנחם בורשטיין, התכלת, ירושלים תשמ"ח.
רענן, מ, 'היבטים מדעיים וכלכליים בגידול חלזונות לצביעת פתיל תכלת'. על אתר, (כתב עת בלימודי ארץ ישראל, בהוצאת מכללת יעקב הרצוג), תש"ס, חוברת ו', עמ' 63-96. לעיון במאמר:

לעיון נוסף:

לקראת פרק התכלת
ספריית עמותת פתיל תכלת

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים