צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ
בדין ברכת להתעטף בציצית
א. רב יהודה רמי תכילתא לפרזומא דאינשי ביתיה, ומברך כל צפרא להתעטף בציצית. מדרמי, קסבר: מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא, אמאי מברך כל צפרא וצפרא?
ב. כרבי, דתניא: תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן, דברי רבי.
ג. אי הכי, כל שעתא נמי! רב יהודה איניש צניעא הוה, ולא שרי ליה לגלימיה כוליה יומא.
ד. ומאי שנא מצפרא? כי משני מכסות לילה לכסות יום.
רקע
פשוט הוא שבפעם הראשונה שלובשים את הטלית מברכים עליה ברכת המצוות. הנדון בסוגיא הוא על המחייבים לברכות נוספות. שני מחייבים כאלו מופיעים בסוגיא:
א. תחילת היום
ב. מעשה הלבישה
כל אחד מהמחייבים תלוי במשתנה אחר:
המחייב הראשון תלוי בשאלה אם מצוות ציצית הזמן גרמא או לא. אם הזמן גרמא יש חיוב לברך כל בקר ובקר כשהמצווה מתחדשת. אם לא הזמן גרמא יש חיוב רק בפעם הראשונה.
המחייב השני תלוי בשאלה אם חובה לברך על כל פעולה ופעולה של מצווה גם אם החיוב לא נפסק (כמו לבישת תפילין). שיטת רבי היא שאכן חייבים, ושיטת חכמים (סוכה מו ע"א) שלא חייבים אלא בפעם הראשונה.
נתאר את היחס בין המשתנים השונים:
מהלך הסוגיה
הגמרא מספרת על רב יהודה שהיה מברך כל בקר. בסעיף א מניחה הגמרא שהוא סבור כמשבצת השמאלית עליונה, שהרי רק לפי משבצת זו מברכים כל בקר. מכאן קשה לגמרא על כך שהוא הטיל ציצית בבגד של אשתו, מה שמוכיח שהוא סובר שלא הזמן גרמא.
בתירוצה (סעיף ב) מציבה הגמרא את שיטתו במשבצת הימנית תחתונה, כך שלא קשה על הטלת הציצית בבגד של אשתו.
אמנם במשבצת הימנית תחתונה לא מופיע הערך כל בקר, ולכן צריכה הגמרא להניח שתי הנחות (סעיפים ג-ד):
א. הוא לא הסיר את בגדו כל היום (ולכן לא ברך כמה פעמים ביום)
ב. הוא החליף בגדים דווקא בבקר (ולכן לא ברך כשקם ממיטתו קודם תחילת היום, ראה רש"י)
כתב: אברהם ליפשיץ © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
