הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "והוינן בה" "והא אמרה חדא זימנא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות מא ע"א
"מאי טלית פטורה? אילימא דלית בה שיעורא, והתניא: טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בה דרך עראי - חייבת בציצית, אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו אע"פ שהגדול יוצא בה עראי - פטורה, וכן לענין כלאים; והוינן בה, מאי וכן לענין כלאים? אילימא וכן לענין איסורא דכלאים, והא אנן תנן: אין עראי בכלאים, ואמר רב נחמן בר יצחק: וכן לענין סדין בציצית! אלא מאי פטורה? הטיל למוטלת.
והא אמרה רבי זירא חדא זימנא! חדא מכלל דחבירתה איתמר."
הגמרא מביאה ברייתא כדי להקשות על שמואל שאמר, בפשטות, שטלית שלא חייבת בציצית, אין עוברים עליה בכלאים. אחרי דיון בברייתא המסקנה היא "וכן לענין סדין בציצית", כלומר, סדין שאין בה שיעור ציצית, יש איסור כלאים אם יטיל בה ציצית. וסותר לדינו של שמואל.
עקב זאת הגמרא מסבירה את שמואל שכוונתו לטלית שכבר הטילו בה ציצית והוא בא ללמדנו שאם יוסיף חוטי ציצית של כלאים – אין בזה איסור.
הגמרא משתמשת בביטוי "והוינן בה". משמעות הביטוי היא, שהגמרא מסבירה שכבר דנו [בסוגיה אחרת "עיקרית"] בביאור אותה ברייתא, ובעקבות הדיון היתה מסקנה כפי שאמרנו.
"והוינן בה" – הכוונה שבסוגיה המקורית דנו בכך. לענייננו הסוגיה העיקרית שדנה בכך היא כאן, בסוגייתנו. בדך כלל באמת ישנה סוגיה במקום אחר בש"ס שבה דנים באותה נקודה שהגמרא מיישמת לסוגיה הנוכחית.
אולם לפעמים אין דיון במקום אחר והביטוי הזה מעיד שהדיון באותו מקור הוא דווקא בסוגיה הנוכחית [יד מלאכי – רמו]
משמעות נוספת [ יד מלאכי – רמז] "... לומר דזה מוכרח דקאי במסקנא אך אי הדר מיניה תלמודא לא שייך למימר והוינן בה..."
ויש לומר, שכוונת ה"יד מלאכי" ללמדנו, שעצם השימוש בגמרא בסוגייתנו בביטוי "והוינן בה" [ בין אם התקיים דיון במקום אחר ובין אם כאן הנושא מוזכר לראשונה ] הגמרא מגלה לנו שכך היא פוסקת. הפסק הוא שאם אין בבגד שיעור ציצית אזי יש בו איסור כלאים.
בסוגייתנו הגמרא מקשה, שרבי זירא כבר אמר את הדין, ש"הטיל למוטלת – כשרה" [כלומר, אם הציצית כבר מצוייצת ו"רק" הוסיף חוטים, הציצית כשרה ואין בה איסור כלאים].
עונה הגמרא: "חדא מכלל חברתה איתמר". כלומר: רבי זירא אמר פעם אחת ובפעם השניה נאמר על ידי חכם אחר בשמו של רבי זירא. רש"י מפרש, שדברי רבי זירא בסוגייתנו הם אלה שנאמרו על ידי אמורא אחר משמו של רבי זירא.
תוס' מפרש להיפך: הדין בסוגייתנו הוא זה שרבי זירא אמר בעצמו, והדין הקודם של "סדין פטורה..." הוא זה שנאמר על ידי חכם אחר משמו של רבי זירא. התוס' מנמק את הסברו בכך: שכאן – בסוגייתנו – רבי זירא אומר את דינו בשם שמואל, ונראה יותר הגיוני שדין נאמר מוקדם יותר ורק אחר כך אמר את הדין קודם. לפי זה נראה לומר, שמדובר ברבי זירא עצמו שאמר מעצמו את הדין הקודם [ולא שחכם אחר אמר על פי רבי זירא].
ראה "מתיבתא", הערה י-יא.
ויש להבדיל בין המושג בסוגייתנו "והא אמרה חדר זימנא" – שמדובר על אמרואים לבין הביטוי "תנינא חדא זימנא" [=שנינו פעם אחת=שנינו כבר בעבר] שמדבר על דברי תנאים, כאשר השאלה מתאימה כשמדובר בשני "סתם משנה" – משנה ללא שמות תנאים – והקושי הוא על רבי יהודה הנשיא עורך המשניות: מדוע כתב דין זהה בשני מקומות במשניות. ובעל "הליכות עולם" מציין שמצינו ניסוח זה גם כאשר הדינים בשתי המשניות נאמרו על ידי שני תנאים שונים. ואז השאלה על רבי יהודה הנשיא מדוע לא כתב במשנה אחת [בלבד] את הדין הזהה בשמם של שני התנאים: "... וכן אמר..."
[אולי אפשר היה להסביר את שאלת הגמרא במקרים הנ"ל כך: מדוע רבי יהודה הנשיא שיבץ שני תנאים שונים במקומות שונים כשאומרים דין זהה – וכשההלכה כמו כל אחד מהם]
ואולי גם לגבי האמוראים – כבסוגייתנו - השאלה היא על רב אשי עורך הגמרא.
