הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

אורך הציציות

מנחות מא ע"ב

 
"וכמה תהא משולשת? בית שמאי אומרים: ארבע, ובית הלל אומרים: שלש. ושלש שבית הלל אומרים, אחת מארבע בטפח של כל אדם.
אמר רב פפא: טפח דאורייתא - ארבע בגודל, שית בקטנה, חמש בתילתא".

פירש"י:
ושלש שב"ה אומרים - שתהא כל אצבע אחת מארבע בטפח של כל אדם דהיינו מדת גודל.

מלשון הברייתא "ושלש שבית הלל אומרים", משמע שרק בית הלל שיערו בגודלים. שאילולא כן היתה אומרת הברייתא: "ואצבעות שאמרו – אחת מארבע בטפח של כל אדם", כלומר שאמרו גם בית שמאי וגם בית הלל.
ראיה נוספת לכך שבית שמאי שיערו באצבעות בינוניות של חמש בטפח, שאילו היו משערים בגודל היו אומרים בפשטות טפח.
ואין לומר שבית שמאי הזכירו אצבעות אגב בית הלל שמזכירים בהמשך אצבעות. שהרי מצינו במסכת כלים פרק כט משנה ד:
"חוט מאזנים של זהבים ושל שוקלי ארגמן טוב – שלש אצבעות. יד הקורדום מאחריו – שלש אצבעות. רבי יוסי אומר טפח טהור".
הרי שאפילו במקום שנזכרו אצבעות ברישא, הזכיר רבי יוסי טפח ולא נמשך אחר לשון ת"ק.
וכן לעיל במסכת מנחות דף ל ע"א:
"שיעור גליון - מלמטה טפח, מלמעלה ג' אצבעות, ובין דף לדף - כמלא ריוח רוחב שתי אצבעות, ובחומשין - מלמטה שלש אצבעות, מלמעלה שתי אצבעות, ובין דף לדף - כמלא ריוח רוחב גודל".
הוזכר טפח למרות ששאר השיעורים הם באצבעות.

וכן משמע במסכת ציצית פרק א הלכה ג:
"מצות ציצית, בית שמאי אומרים ארבע חוטין של ארבע אצבעות, ובית הלל אומרים שלש חוטין של שלש אצבעות.
אמר רבי יוסי בר' יהודה אף כשאמרו בית הלל שלש של שלש, קרובין דברי אלו להיות כדברי אלו".
וצריך ביאור מה מלמדנו רבי יוסי ברבי יהודה, וכי איננו מכירים את היחס בין שלש לבין ארבע?
אלא שכוונתו כדברי הברייתא שבגמרא, ששלש שבית הלל אומרים הן אחת מארבע שבטפח, והשיעורים ארבע חמישיות של בית שמאי ושלש רבעים של בית הלל הם אכן קרובים, וההפרש ביניהם הוא אחד מעשרים מטפח. 80% לעומת 75%.

ראיה נוספת בספר ירמיהו פרק נב, כא:
וְהָעַמּוּדִים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה (קומה) קוֹמַת הָעַמֻּד הָאֶחָד וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יְסֻבֶּנּוּ וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אַצְבָּעוֹת נָבוּב.
אם אַרְבַּע אַצְבָּעוֹת המוזכרות סתם הם ארבע גודלים, למה לא נזכר טפח כמו במקרא כולו? (שמות כה, כה; שמות לז, יב; מלכים-א ז, כו; יחזקאל מ, ה; יחזקאל מ, מג; יחזקאל מג, יג; דברי הימים-ב ד, ה).

אמנם דברים אלו אינם כדברי הרמב"ם בהלכות ציצית פרק א הלכה ו:
"ואורך החוטין השמונה, אין פחות מארבע אצבעות; ואם היו יותר על כן, אפילו אמה או שתיים, כשרות. וכל האצבעות, בגודל".
וכדבריו כתב הטור אורח חיים סימן יא:
"ויהיו ארכן בכפלן ג' טפחים מד' אצבעות בגודל בכל טפח".
וביאר הבית יוסף שם:
"ומאחר ששנינו ושלש שבית הלל אומרים אחת מארבע בטפח כל אדם שמעינן דאצבעות האמורים בשמועה זו בגודל הם".