הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבי זירא" "רב זירא"
[אמוראים]
מנחות מ ע"ב
"אלא אמר רבא: הא מילתא אמרי, ואיתמר במערבא משום דרבי זירא כוותי: שמא יקרע סדינו בתוך ג' ויתפרנו, והתורה אמרה: תעשה - ולא מן העשוי; שרא רבי זירא לסדיניה.
רב זירא אמר: גזירה נמי משום כסות לילה. ואמר רבא: הא מילתא אמרי, ואיתמר במערבא משמיה דר' זירא כוותי: היא של בגד וכנפיה של עור - חייבת, היא של עור וכנפיה של בגד - פטורה, מאי טעמא? עיקר בגד בעינן. רב אחאי אזיל בתר כנף."
רבי זירא מסביר שסיבת אסבור הטלת ציצית בסדין היא "שמא יקרע..." ואילו "רב זירא אמר" שהנימוק של חכמים לאסור הטלת ציצית בסדין – "משום כסות לילה". אומר תוס' שמדובר בשני אמרואים שונים "רבי זירא" ו"רב זירא".
תוס' בסוגייתנו מביא את דברי רש"י בכתובות, שמדובר באותו חכם. כשהיה בבבל נקרא "רב זירא" וכשעלה לארץ ישראל ונסמך נקרא "רבי זירא".
לפי רש"י צריך לומר שאותו חכם "רבי זירא"="רב זירא" אמר שני נימוקים לאיסור הטלת ציצית בסדין. ולפי זה ברור יותר הניסוח "רב זירא אמר גזירה נמי...". הביטוי "נמי" מלמד שהוא עצמו מביא נימוק נוסף לנימוק הקודם.
ראה "מתיבתא", הערה יד.
הסבר זה מתאים אם נגרוס בתחילה "רב זירא" [כשהיה בבבל]" ובשני - "רבי זירא" [יש גירסא כזאת – "עדי נוסח" מהדורת ונציה, וכן ב"דקדוקי סופרים" שמבטלה!] – דהיינו, שבארץ ישראל הוסיף את נימוק הגזירה משום כסות לילה. אם לא נתייחס לביטוי "נמי", הרי שבהחלט יתכן שתחילה אמר בבבל את הנימוק השני ובארץ ישראל אמר את הנימוק הראשון "שמא יקרע".
וראה גם ב"דקדוקי סופרים", כרך ב, עמ' רכו.
אולם קשה, הרי רבא אמר "איתמר במערבא משום רבי זירא.." – הרי שמדובר בארץ ישראל ואיך אפשר לגרוס "רב זירא" – בבבל.]
אם מדובר בשני חכמים, כדברי תוס', הרי ש"רבי זירא" קדם לרבא ו"רב זירא" כנראה חי אחרי רבא, כי בסוגייתנו דבריו מובאים אחרי רבא.
"רבי זירא" הראשון שהיה בימי רב ושמואל ויש "רבי זירא" [אולי הוא מתכון "רב זירא"] - שני בימי אביי ורבא – יד מלאכי תקפח-ט)
בהמשך הסוגיה מופיע: "אמר ר' זירא אמר רב מתנא אמר שמואל" מדובר אם כן בר' זירא שחי בתוקת רבה ורב יוסף [ולא נהתאים שני ר' זירא שמוזכרים ב"יד מלאכי" לעיל.
ואולי היו שני "רבי זירא" + "רב זירא" אחד: אחד בימי רב ושמואל, אחד בימי רבה ורב יוסף ואחד בימי רבא [או אחריו].
