הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "דילמא"/"דלמא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות לט ע"א
"אמר רבא, שמע מינה: צריך לקשור על כל חוליא וחוליא, דאי ס"ד לא צריך, הא דאמרי בני רבי חייא: גרדומי תכלת כשרין וגרדומי אזוב כשרין, כיון דאישתרי ליה עילאי אישתרי ליה כולה! דלמא דאיקטר."
רבא קבע שיש לקשור אחרי כל חוליה, והוא מביא ראיה מבני רבי חייא. הגמרא דוחה את הראיה. הדחיה מתחילה בביטוי "דלמא"/ "דילמא".
נשאלת השאלה האם דינו של רבא נפסק בסופו של דבר?
יש ראשונים שטוענים שרבא לא חזר בו מדינו למרות שההוכחה לדבריו נדחתה. ה"בית יוסף" מסביר בדעת הרמב"ם שאינו פוסק כרבא, כלומר, שהגמרא דוחה את דברי רבא עצמו ולא רק את ראייתו. לפי זה יוצא שהביטוי "דילמא" איננו רק במשמעות "אולי", אלא משמעות הביטוי היא של דחיה סופית [מדובר רק כאשר הביטוי "דילמא" מופיע אחרי מהלך של הוכחה]. אולם בסוף דבריו הוא מסביר, שהרמב"ם כן פסק כרבא, וכך נפסק בשולחן ערוך, שצריך קשר אחרי כל חוליה, והגר"א מסביר, בגלל שדחיית הגמרא "דילמא..." היא דיחוי בעלמא. מהגר"א משמע שלשון הביטוי "דילמא" משמעו דחיה בעלמא, ואין כוונתו שמתוכן הסוגיה עצמה משמע שהדחיה היא "דיחוי בעלמא".
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ריב, ובהערה א.
