הוא משמרן מבחוץ / חנן חריף

מנחות לג ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

אמר רבי חנינא: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ; מדת הקב"ה אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ.

מי שזכה לראות בשנים האחרונות את השיירה המפלסת את דרכה מבית ראש הממשלה למשרדו וחזרה בשפעת ג'יפים שועטים וסירנות מייללות יתקשה שלא להזדהות עם השורות שלמעלה, שנכתבו בקשר למצוות מזוזה. נראה כי לאור ניסיון העבר המר הוחלט אי-שם כי לעולם לא יהיה ראש ממשלה חלק מהפרהסיא. גם בעוברו ברחוב העיר עליו לעשות זאת במהירות וללא כל שהיות, ספון ברכב משוריין ומוסווה, תוך הקפאה-למעשה של חיי הרחוב. הצופרים צורמי-האוזניים ואזהרות הרמקול המשטרתי מפקיעים לרגע את הרחוב משגרתו וממקדים אותו בהופעה אחת ויחידה – השיירה הנחפזת ליעדה. ככול שמעורער יותר ביטחונם של יושבי הארץ (ועל אחת כמה וכמה של אנשי הסְפר), צורם הניגוד בינם לבין התרחיש היומיומי (ההכרחי אולי) המתואר.

מצוות מזוזה, במקורה, מוזכרת אמנם בהקשר של זכירת חובות האדם כלפי הא-ל – "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך (...) וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך" – אך בתלמוד מופיעה גם העמדה שלפיה יש במזוזה כדי לשמור על יושבי הבית: "אמר רבא: 'מצווה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים'. מאי טעמא? רבנן אמרי: 'כדי שיפגע במצווה מיד'; רבי חנינא מסורא אומר: 'כי היכא דתינטריה' (רש"י: [שתשמור] 'את כל הבית מן המזיקים'). בעוד רבנן מנמקים את מיקום המזוזה ביחס לאדם המצֻווה, הרי שרבי חנינא מייחס את המיקום לצורך בשמירה מפני המזיקים. אין זה מן הנמנע שהתפיסה הזו קשורה באירועי הפסח הראשון, "פסח מצרים", שבו צוו בני ישראל לתת את דם קרבן הפסח על המשקוף ועל שתי המזוזות כדי שה' 'יפסח' על הפתח, "ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף...". הדם על המזוזה 'מונע' מהמשחית לבוא אל הבית, וכמותו המזוזה 'מגינה' על יושבי הבית מפני המזיקים.

כך או כך, הציטוט הפותח מלמד על הזיקה בין שתי התפיסות. "עבדיו יושבין מבפנים". מצוות מזוזה, כמו גם הציווי על נתינת הדם על המשקוף והמזוזות, דורשים כניעה לציווי ה', 'עבדות'. עבדות זו היא המקנה ביטחון – "עבדיו יושבין מבפנים והוא (ולא המזוזה עצמה) משמרן מבחוץ". הא-ל שומר על עבדיו, בעוד ה'מלך בשר ודם' נשמר על ידם. הא-ל שומר, כביכול, מבחוץ בעוד המלך בשר ודם מסתתר מפני החוץ במרחב המוגן היטב ונשמר על ידי 'עבדיו' מפני המזיקים הקיימים ברחוב המאיים.