צבעה של השכינה / יעקב מאיר
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
אגב הדיון המפורט בהלכות ציצית מביאה הגמרא שורה של דרשות בזכותה של מצווה זו. '...ורשב"י אומר כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה, כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ה' אלקיך תירא ואתו תעבוד'. על אף הסיוע מדרשת הפסוקים נראית אמירתו של רשב"י מעט מופלגת. מדוע דווקא הציצית מזכה את הזריז בה בשכר גבוה כל כך בעולם הבא?
כדי להבין את שורשה של אמירה זו יש לעיין בדרשה מפורסמת נוספת המופיעה בהמשכו של אותו דף. 'תניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני התכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא'. מטרתה של דרשת ר' מאיר להסביר מדוע נבחר התכלת מכל הצבעים לצבוע בו את הציצית. הדרשה יוצרת שרשרת של אסוציאציות. התחנות הראשונות בשרשרת זו קשורות זו בזו על ידי צבען – התכלת דומה לים והים דומה לרקיע שכן שלושתם תכולים. השלב השלישי, הרקיע דומה לכסא הכבוד, איננו מוסק מתוך התבוננות בצבעו של כסא הכבוד אלא מתוך צירוף הפסוקים משמות ומיחזקאל 'ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר' ו'כמראה אבן ספיר דמות כסא'. מטרתם של הפסוקים היא להמשיך את שרשרת האוסציאציות הצבעיות אל מעבר לתחומה של העין האנושית, מעל לרקיע אל כסא הכבוד.
הדרשה מסבירה את ייחודה של התכלת על פני שאר הצבעים, אך המבנה ה"שרשרתי" משונה. מדוע לא יכול ר' מאיר פשוט לציין את ייחודו של התכלת, מדוע לנקוט בצורה חגיגית שכזו, ובפרט שהדבר איננו משנה דבר בקיום מצוות הציצית. אדם נדרש ללבוש את הציצית כדי לקיים 'וראיתם אותו וזכרתם', ולא כדי לשאת את כסא הכבוד על שולי בגדו.
אך מקבילתה של דרשתנו מראה שדרשה זו, כמו גם הדרשה הראשונה, מרשב"י, איננה מופיעה בבבלי בצורתה השלמה. בידינו שתי מקבילות מוקדמות ומלאות יותר של הדרשה הזו, בספרי על פרשת שלח לך (פיסקה קט"ו) ובירושלמי ברכות פ"א ה"ב. הציטוט שלהלן הוא מהירושלמי.
'תני בשם רבי מאיר וראיתם אותה אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו'. טענתו של ר' מאיר טובה, אילו היתה כוונת הפסוק 'וראיתם אותו וזכרתם' שיש לראות את הציצית היה צריך הפסוק להשתמש בלשון נקבה, 'אותה', ולא בלשון זכר. אם כן מהו מושא הראיה הנכון לפי ר' מאיר? 'מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקביל פני שכינה, מגיד שהתכלת דומה לים, והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר דכתיב ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא' (יר' ברכות ג' ע"א).
רשב"י לא התכוון כלל לשכר המצווה בעולם הבא, אלא לעצם קיומה בעולם הזה. דרשתו של רשב"י ודרשתו של ר' מאיר אחת הן ומטרתן להסביר את החיוב 'וראיתם אותו'. 'וראיתם אותו' פירושו וראיתם את הקב"ה עצמו, דבר זה נעשה בעזרת שרשרת אסוציאציות צבעיות המתחילות בתכלת של הציצית, מגיעות עד לכסא הכבוד ומאפשרות לנו להקביל פני שכינה דבר יום ביומו.
ממילא מובן מדוע פירק הבבלי את הדרשה הארצישראלית הנועזת לשתי דרשות לא מזיקות העוסקות בשכר המצווה לעולם הבא ובייחודה של התכלת על פני שאר הצבעים.
