הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אימר דאמר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות לד ע"א

"רב פפא איקלע לבי מר שמואל, חזא ההוא פיתחא דלא הוה ליה אלא פצים אחד משמאלא ועבידא ליה מזוזה, א"ל: כמאן? כרבי מאיר, אימר דאמר רבי מאיר - מימין. משמאל מי אמר?"

הגמרא מנסה לומר שמר שמואל סובר כרבי מאיר שאם יש רק עמוד אחד שמשמש כמזוזת משקוף חיב במזוזה. הגמרא דוחה את ההסתמכות על דברי רבי מאיר. הדחיה נפתחת בביטוי "אימר דאמר...". נשאלת השאלה האם ביטוי זה נאמר רק "דרך דחיה", כלומר כוונת הגמרא בדחיה לומר, שאין הכרח שרבי מאיר אמר על מזוזה בצד שמאל, או שכוונת הביטוי "אימור דאמר" היא ללמדנו, שודאי הוא שרבי מאיר לא אמר את דינו על מזוזה בצד שמאל אלא על מזוזה בצד ימין בלבד.

דוגמא לזה באבני מילואים סימן כח :

[כט] יש לו קנין בגופו של משכון. - והנה שיטת כמה מרבוותא דהא דאמרו אימר דאמר ר' יצחק שלא בשעת הלואה אינו אלא דיחוי ולקושטא אמר ר' יצחק אפי' בשעת הלואה וכן כתב הרשב"א והריטב"א.

הוא נוקט [בנושא שדן בו] שלשון "אימר דאמר" הוא רק לדחיה.

ונראה לומר שבכל סוגיה יש לדון לגופה אם לשון זה הוא רק לדחיית הקושיה/התרוץ/ההוכחה, או שההבחנה המובאת על ידי ביטוי זה היא הכוונה ה"אמיתית" של בעל המימרא.

בסוגייתנו הגמרא מביאה את הסברו של רבה כיצד לומדים מהפסוק שהמזוזה היא בצד ימין.
ולכן משמע, שהביטוי "אימר דאמר..." – זוהי הכרעה הלכתית.

וכן משמע מהרא"ש - הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות מזוזה סימן יד

ונראה דהלכה כר"מ כיון דר' ישמעאל ור"ע קיימי כוותיה. וכן משמע לעיל דקאמר אימור דאמר [ר"מ] מימין משמאל מי אמר משמע דאי הוי פצים מימינא הוי ניחא ליה דעביד כרבי מאיר:

נמצאנו למדים מהרא"ש שהביטוי "מי אמר..." [שהוא הסיומת של הביטוי בפתיחה "אימור דאמר..."] משמעותו שכך ההלכה. [ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד קמג]

בכל אופן, מעיון בספרות הראשונים והאחרונים מצינו פעמים רבות בש"ס, שהם אומרים שלמרות הביטוי "אימור דאמר..." הרי שמסקנת הסוגיה אינה כדין שמופיע אחרי הביטוי הנ"ל. משמע מהם שכעיקרון, כמו בסוגייתנו, אמנם זהו ביטוי שמלמד שכך הלכה אולם כלל זה לא מחייב לגמרי.