מעלת זהב וכסף ומקשה
מנחות כח ע"א
"(במדבר ח, ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה - מִקְשָׁה זָהָב, באה זהב - באה מקשה, אינה באה זהב - אינה באה מקשה. מקשה דסיפא למאי אתא? למעוטי חצוצרות, דתניא: חצוצרות היו באים מן העשת מן הכסף, עשאם מן הגרוטאות - כשרים, משאר מיני מתכות - פסולים".
מהו 'טעמא דקרא' שדין מקשה שייך דוקא בזהב, למרות שגם שאר מתכות כשרות במנורה?
ולמה חצוצרות אף שקדושתן פחותה ממנורה, ודין מקשה אינו מעכב בהן, כן מעכב שיהיו מכסף דוקא?
ומה נפשך, אם דין מעלת הזהב והכסף חשוב מדין מקשה, הכיצד מנורה שמקשה מעכב בה כשרה בשאר מתכות? ואם דין מקשה חשוב יותר, הכיצד חצוצרות שדין כסף מעכב בהן כשרות מן הגרוטאות שאינו מקשה? ובמנורה עצמה, כיון שמקשה מעכב בה בזהב, למה אינו מעכב בשאר מתכות?
אלא שהכל תלוי בתפקיד הכלי ובטבע המתכת.
מעלת הזהב ביוקרתו, אך אין בהידור זה בכדי לעכב כשאין זהב בנמצא.
הזהב הוא רך ונוח מאוד לרקיעה, ניתן לרקוע ממנו אף יריעה דקה מאוד ואחידה. ומשום הדקות והרכות חשוב קושי המקשה לבל תישבר המנורה.
ואילו החצוצרות, גם בזמננו רגילים לעשותן מכסף משום יופי הצליל שהוא מפיק. צליל הזהב אמנם יפה מצליל הכסף אך החצוצרה עשויה להיות אז רכה מדאי. ודוקא העדר חובת מקשה מאפשר להוסיף בחצוצרה חלקים ברי תנועה שיאפשרו לנגן בה צלילים נוספים לצלילי התרועה הטבעיים של חצוצרה פשוטה.
