הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "כמאן אזלא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות כז ע"א

"כמאן אזלא הא דתניא: לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו - כשר, כמאן? אי כרבי יהודה, לא אגדו אמאי כשר? אי רבנן, מאי מצוה? לעולם רבנן, ומאי מצוה? משום +שמות ט"ו+ זה אלי ואנוהו.."

1.
הגמרא מבררת כמי מתאימה הברייתא המובאת. האם היא מתאימה לשיטת רבי יהודה או לשיטת חכמים בברייתא הקודמת. הבירור נפתח בביטוי: "כמאן אזלא..."

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שלד:

"כמאן אזלא הא דאמר ר"פ כמאן כר' פלוני תנא,
היכא דקאמר תלמודא הכי משמע דהלכה כאותו תנא מדסבר האמורא כוותיה, כ"מ פרק ה' מהלכות ק"פ הלכה ח' וריש פרק א' מהלכות ביאת המקדש
וכן נראה מדברי הרי"ף פרק המגרש שכתב כמאן אזלא הא דאמר ר' חנינא וכו' כמאן כרשב"א וכן הלכתא עד כאן... "

ה"יד מלאכי" מדבר על מקרים שהגמרא שואלת על דברי אמורא כאיזה תנא הוא סובר. ולכן הוא קובע שהביטוי "כמאן אזלא" טומן בחובו הכרעה שדינו של אותו אמורא מוסכם להלכה, ולכן יש לחפש את התנא שלפיו קבע האמורא את דינו.

3.
אולם בסוגייתנו הגמרא מביאה ברייתא שלגביה היא שואלת "כמאן אזלא", וזה קצת תמוה, הרי ברייתא יכולה להיות עצמאית ולא תלויה בדברי תנא אחר בברייתא או במשנה אחרת !

4.
ונראה ליישב: אמנם הברייתא יכולה לחלוק על משנה. בכל זאת הגמרא רוצה לקבוע הלכה כמותה, ולכן היא מעדיפה למצוא מקור תנאי נוסף.
ואמנם ברייתא זו נקבעה להלכה ברמב"ם, הלכות לולב, פרק ז, הלכה ד'.

5.
וניתן להרחיב ולומר כך: ברייתא שנאמר עליה "כמאן אזלא" היתה ידועה כמוסכמת להלכה ולא יתכן שכל התנאים האחרים חלקו עליה אלא שבודאי מי מהם הסכים לה ופסק כמותה.

6.
לפי זה יוצא, שדברי ה"יד מלאכי" אמנם ייחודיים לדברי אמורא, מפני שהגמרא מחפשת תנא שהאמורא פסק כמותו [ברור שהאמוראים הם אלה שהכריעו במחלוקות תנאים], אולם במקרים של ברייתא [כבסוגייתנו] הרי שאין יתרון לברייתא "סתומה" אחת על פני מחלוקת תנאים בברייתא אחרת.

6.1
אולי אפשר לומר, שגם אם נאמר שהלכה כ"סתם ברייתא", לכן בסוגייתנו הגמרא מחפשת אפשרות שדברי הברייתא ה"סתומה" יתאימו דווקא לאחד מהתנאים החולקים בברייתא הקודמת. דברינו אלה "מרחיבים" את דברי ה"יד מלאכי".