הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אביי ורבא"
[אמוראים; כללי פסיקה]
מנחות כד ע"א-ע"ב
"בעי רבא: עשרון שחלקו ונטמא אחד מהן והניחו בביסא, וחזר טבול יום ונגע באותו טמא, מהו? מי אמרינן שבע לו טומאה, או לא? אמר ליה אביי: ומי אמרינן שבע ליה טומאה? והתנן: סדין טמא מדרס ועשאו וילון - טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס, א"ר יוסי: באיזה מדרס נגע זה? אלא, שאם נגע בו הזב - טמא מגע הזב; כי נגע בו הזב מיהא טמא ואפי' לבסוף, (כטמא מדרס ואח"כ מגע הזב), אמאי? לימא: שבע ליה טומאה! א"ל: וממאי דהאי שאם נגע בו הזב לבתר מדרס? דילמא מקמי מדרס, דהויא טומאה חמורה על טומאה קלה, אבל הכא דאידי ואידי טומאה קלה לא. אלא מסיפא: מודה רבי יוסי בשני סדינין המקופלין ומונחין זה על זה וישב זב עליהן, שהעליון טמא מדרס, והתחתון טמא מדרס ומגע מדרס; ואמאי? לימא: שבע ליה טומאה! התם בבת אחת, הכא בזה אחר זה.. "
משמע מהגמרא שדברים שהיו פשוטים לאביי נשארו בבעיה לפי רבא.
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק יב
אוכל קדש שנטמא והניחו בכלי ובתוך הכלי אוכל קדש אחר טהור ואין נוגעין זה בזה, הטהור בטהרתו והטמא בטומאתו, בא טבול יום ונגע באוכל הטמא יש בדבר זה ספק אם נפסל הטהור מחמת מגע טבול יום מפני צירוף הכלי או לא נפסל, שלא נגע טבול יום אלא באוכל ששבע מן הטומאה ולא הוסיף לו כלום.
הרמב"ם קובע לגבי הלכה זו "יש בדבר ספק", כלומר שבעיית רבא נשארה ללא פתרון "בעיא דלא איפשיטא" ["כסף משנה", שם], וראה ב"משנה למלך" על הרמב"ם שמאריך בכל הפרטים]
ויש להעיר: הכלל הוא שבמחלוקת בין אביי לרבא – הלכה כרבא [מלבד כמה הלכות בודדות]. מסוגייתנו משמע [מהגמרא ומהרמב"ם] שגם כאשר אביי טוען שהדין ברור מבחינתו, ורבא מסתפק, גם כאן נשאר הכלל בתוקפו, שהלכה כרבא, ולכן פסק הרמב"ם שהדין בסוגיה נשאר בספק.
בדף זה מופיע רבא כמה פעמים לפני אביי, למרות שהכלל הוא, שתמיד במחלוקת בין אביי לרבא דברי אביי מוקדמים לדברי רבא. אלא יש לומר – בסוגייתנו - שהדין הבסיסי הוא של רבא, ואביי בא לחלוק עליו, ולכן דברי רבא מובאים לפני דברי אביי.
