הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי יהודה נגד סתם משנה?
[אמוראים]
מנחות כ ע"א
"מתקיף לה רב הונא: הרי מלח דלא תנא ביה קרא, ומעכבא ביה! דתניא: +במדבר י"ח+ ברית מלח עולם הוא, שתהא ברית אמורה במלח, דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: נאמר כאן ברית מלח עולם הוא, ונאמר להלן +במדבר כ"ה+ ברית כהונת עולם, כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה, כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח! אמר רב יוסף: רב כתנא דידן ס"ל, דאמר: לא מלח - כשר.
אמר ליה אביי: אי הכי, לא יצק נמי - לא יצק כלל! אלא לא יצק כהן אלא זר, הכא נמי לא מלח כהן אלא זר! אמר ליה: וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח?
ואי בעית אימא: כיון דכתיבא ביה ברית, כמאן דתנא ביה קרא דמיא."
1.
בברייתא יש שתי דעות, רבי יהודה ורבי שמעון. רש"י מפרש במקום שאינם חולקים על עצם הדין שמליחת הקרבנות מעכבת. וממילא קשה על רב שרק דינים שהתורה כופלת אותם – מעכבים.
2.
עונה רב יוסף על הקושיה של רב הונא ואומר, שלרב יש סיוע ממשנתנו, שאין המליחה מעכבת.
3.
הגמרא מביאה תרוץ שני "ואיבעית אימא", שלגבי המליחה נחשב שהתורה כופלת את הדין בגלל הביטוי "ברית". וממילא המליחה מעכבת [כשיטתו של רב] וכדברי רבי שמעון ורבי יהודה בברייתא.
4.
הרמב"ם פוסק, הלכות איסורי מזבח פרק ה הלכה יב:
הקריב בלא מלח כלל לוקה שנאמר ולא תשבית מלח ברית אלהיך, ואע"פ שלוקה הקרבן כשר והורצה, חוץ מן המנחה שהמלח מעכב בקמיצה שנאמר ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך.
כלומר, בכל הקרבנות המליחה לא מעכבת חוץ מהקמיצה במנחה.
5.
כסף משנה הלכות איסורי מזבח פרק ה הלכה יב
...ואע"ג דמדברי ר"ש משמע דבכל קרבנות מיירי איכא למימר דכיון דלר' יהודה לא מיירי אלא במנחות נקטינן כוותיה דר"י ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה שסובר רבינו דבהא פליגי ולאפוקי מדפירש"י דלא פליגי אלא במשמעות דורשין
הוא מסביר שהרמב"ם נוקט שרבי שמעון ורבי יהודה בברייתא כן חולקים [ולא כפירוש רש"י לעיל בסעיף 1]. ורבי יהודה סובר שרק מליחה במנחות מעכבת, והרמב"ם פסק כמותו על פי הכלל, שבמחלוקת בין רבי שמעון ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה.
5.1
ואם תאמר והא מתניתין דלא מלח כשר גבי מנחה כתיב והיאך פסק רבינו דלא כסתם מתניתין, וכיון דאפשר לומר דתנא דידן ס"ל דלא תנא קרא דמליחה הכי ה"ל למיפסק
והוא מקשה, שהרמב"ם היה צריך לפסוק כמשנתנו שמשמע ממנה שגם לגבי מנחה אם לא מלח - כשר [ולא כברייתא].
5.2
משנתנו היא לא כרבי שמעון ולא כרבי יהודה בברייתא כי היא סוברת כרב [כפי שהגמרא אומרת בפירוש].
וי"ל דמתניתין דלא כר"י ודלא כרבי שמעון מאחר דאפשר לאוקמא דרב ס"ל כוותייהו הכי נקטינן
כנראה שכוונתו היא, שהרמב"ם פסק בכוונה כרבי יהודה בברייתא.
5.3
הוא מביא הסבר נוסף:
ועי"ל דשינויא דשני בו איבעית אימא מסתברא דלישנא דברייתא כמאן דתנא ביה הוא מילתא דמסתבר הוא ונקטינן כוותיה
ההסבר השני בגמרא הוא, שבאמת מליחה נעכבת בגלל המלה "ברית", ולא כמשנתנו. [והרמב"ם מכריע בעניין זה כרבי יהודה בברייתא ולא כרבי שמעון].
5.4
ויש הוכחה לדבר לומר דלא קי"ל כהאי סתמא דמתניתין מדאקשי גמרא בפשיטות והרי מלח דלא תנא ביה קרא ומעכבא ביה:"
הוא מסביר שלפעמים לא פוסקים כסתם משנה, כאשר הגמרא מקשה עליה "בפשיטות"!
