הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "קשיא"; "הלכה כרב באיסורים"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; כללי פסיקה]

מנחות טז ע"ב

"ת"ש: בד"א - בדמים הניתנין על מזבח החיצון, אבל דמים הניתנין על מזבח הפנימי, כגון מ"ג של יום הכיפורים, ואחת עשרה של פר כהן משוח, ואחת עשרה של פר העלם דבר של ציבור - פיגל בין בראשונה בין בשניה ובין בשלישית, ר"מ אומר: פיגול וחייבין עליו כרת, וחכ"א: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר; 
קתני מיהא: פיגל בין בראשונה בין בשניה ובין בשלישית, ופליגי! 
וכי תימא, ה"נ בשתי דעות, הניחא למאן דאמר: בפר - ואפי' בדמו של פר, אלא למ"ד: בפר - ולא בדמו של פר, מאי איכא למימר? 
אמר רבא: הכא במאי עסקי' - כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה ופיגל בשלישית, דאמרי': אי ס"ד כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, מיהדר פיגולי בשלישית למה לי. 
מתקיף לה רב אשי: מידי שתק קתני? 
אלא אמר רב אשי: הכא במאי עסקי' - כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית, דאמרי': אי ס"ד כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, מיהדר פגולי בשניה (ובשלישית) למה לי.
והא בין בין קתני! קשיא".

1.
הגמרא מקשה על רב אשי [או על רב – לפי כמה פרשנים], ואומרת שהביטוי "בין בראשונה בין בשניה..." הכוונה ל"או" בראשונה "או בשניה".

2.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ריט, שמביא את קושיית הרש"ש, שמקשה על כמה מקומות שפירשו המפרשים שמשמעות הביטוי "בין" היא: "וגם", ולא: "או".

2.1
ויתכן לומר שבגלל זה הקושיה על רב אשי היא "רק" "קשיא", כלומר קושי שניתן ליישבו [על ידי שנאמר שהביטוי "בין..." בברייתא משמעותו "וגם"], והגמרא ידעה שאין זו קושיה ניצחת וסופית על רב אשי ולכן הגמרא לא סיימה בביטוי "תיובתא".

2.1.1
דברינו לעיל מתאימים לדעה שסוברת שההבדל ביו "קשיא" ל"תיובתא" הוא בכך, ש"קשיא" – קושיה לא מוחלטת, ו"תיובתא" – קושיה ניצחת.

3.
לפי רוב הפרשנים הקושיה היא על רב.

4.
ובמחלוקת בין רב לשמואל הרמב"ם פסק בסוגייתנו כשמואל.

5.
ויש להקשות, הרי הכלל הוא "הלכה כרב באיסורים" [במחלוקתו עם שמואל], ומדוע הרמב"ם פסק כשמואל?

6.
אלא בפשטות יש לומר, הרי הגמרא הקשתה על רב ולא יישבה, ולכן דבריו נדחו. ולכן הרמב"ם לא פסק כמותו אלא כשמואל [כך מסביר ה"משנה למלך"].

7.
אולם קשה קצת, שהרי "קשיא" איננה קושיה חזקה, כפי שהסברנו [וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ריט].

8.
ובספר "קשות מיושב" מסביר את השימוש בביטוי "קשיא" כך: ממהלך הסוגיה ניתן להוכיח שהקושיה על רב היא מדברי אמורא ולא מדברי תנא. וההבחנה בין "קשיא" ל"תיובתא" היא [זוהי השיטה השניה בהגדרת "קשיא"] ש"תיובתא" היא קושיה מדברי תנאים, ו"קשיא" – מדברי אמוראים [ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ריט, הערה ב-ג].

9.
ואולי אפשר לומר: הכלל שהלכה כרב באיסורים וכשמואל – בדינים, חל רק כאשר מדובר על דעות אישיות שלהם, אבל כאשר הם מעמידים את המשנה בסיטואציות מסויימות [ומסבירים את המחלוקת במשנה] הרי שבזה לא חל בהכרח הכלל הנ"ל, ולכן הרמב"ם יכול לפסוק כשמואל.