הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "תלמוד ערוך"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות טו ע"א
"... אלא א"ר יוחנן: תלמוד ערוך הוא בפיו של רבי יהודה, שאין קרבן ציבור חלוק. "
1.
רש"י מסכת מנחות דף טו עמוד א: "רבי יהודה למוד ערוך - ששנאה מרבותיו".
2.
רבי יוחנן מסביר את נימוקו של רבי יהודה במשנה לא על ידי מקור ברור אלא קבלה במסורת.
3.
הביטוי "למוד ערוך"/"לימוד ערוך" - 2 מופעים בש"ס
הביטוי "תלמוד ערוך" - 4 מופעים בש"ס
3.1
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף לד עמוד ב:
בעא מניה רבא מרב נחמן: שבת מהו שתקבע מוקצה למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו? ... אמר ליה: לימוד ערוך הוא בידינו, שהשבת קובעת בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו. אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: אף אנן נמי תנינא: ועוד אמר רבי אליעזר: עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית וכו'...
הביטוי נאמר על ידי רב נחמן. מצינו בש"ס כמה פעמים קשרים בין רב נחמן לרבי יוחנן:
ראוי לציין את ההערות להלן:
3.1.1
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צז עמוד ב:
רב נחמן ורבי יוחנן אמרי: פטור....
3.1.2
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כד עמוד א:
רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: מזכיר...
3.1.3
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד ב:
דרש רב נחמן משום רבי יוחנן: הלכה כיש אומרים.
3.2
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מ עמוד ב:
אלא תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' יוחנן: הא מני? אדמון היא.
הביטוי נאמר לגבי רבי יוחנן.
3.3
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף יט עמוד א:
בעי רבי זירא: תפילין מהו שיחוצו? ... איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי, א"ל, תלמוד ערוך הוא בידינו: תפילין חוצצות. מיתיבי: ...
הביטוי נאמר על ידי רבי אמי - תלמיד מובהק של רבי יוחנן.
3.4
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף טו עמוד א:
... אלא א"ר יוחנן: למוד ערוך הוא בפיו של רבי יהודה, שאין קרבן ציבור חלוק.
בסוגייתנו: הביטוי נאמר על ידי רבי יוחנן.
3.5
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סו עמוד ב:
ור"ע מחייב בחלה ובמעשרות. אמר רב כהנא, אומר היה ר"ע: מירוח הקדש אינו פוטר. מתיב רב ששת: מותר שלש סאין הללו מה היו עושין בו? נפדה ונאכל לכל אדם, וחייב בחלה ופטור מן המעשרות, ר' עקיבא מחייב בחלה ובמעשרות; אמרו לו: פודה מיד גזבר יוכיח, שחייב בחלה ופטור מן המעשרות; ואם איתא דמירוח הקדש אינו פוטר, מאי קאמרי ליה? היא היא! ועוד איתיביה רב כהנא בר תחליפא לרב כהנא (בר מתתיה) +מסורת הש"ס: [מדתניא]+: ר' עקיבא מחייב בחלה ובמעשרות, לפי שלא ניתנו מעות אלא לצורך להן!
אלא אמר ר' יוחנן, תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' עקיבא: שלא ניתנו מעות אלא לצורך להן.
ניתנו מעות
הביטוי נאמר על ידי רבי יוחנן.
3.6
תלמוד בבלי מסכת מעילה דף יז עמוד א:
שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי בעיר [רומי]: מנין לדם שרצים שהוא טמא?
א"ל: דאמר קרא וזה לכם הטמא.
אמרו לו תלמידיו: חכים ליה בן יוחאי!
אמר להם: תלמוד ערוך בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי. שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את נדות..
הביטוי נאמר לגבי רבי יוחנן.
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שצד:
לימוד ערוך הוא בידינו, פירוש כך למדו מרבותם דבר זה אבל לא הלכה למשה מסיני דהא לקמן מסקינן הפך הלמוד ערוך ודוחק למעבד פלוגתא במילתא דהלכה למשה מסיני, הר"ב ראשון לציון דף צ"א סוף ע"ב ואף שדבריו אינן צריכין חיזוק מטיבותיה דמר אמינא שיש ללמוד כן מהא דאיתא בפרק שבועת הדיינים [דף] מ' ב' תלמוד ערוך הוא בפיו של רבי יוחנן הא מני אדמון היא והתם ע"כ לפרש כדבריו דלאוקמי מתניתא כאדמון לא שייך לפרושי שהוא הל"מ כיון שאינה דבר הלכה פסוקה
הוא מוכיח שהביטוי "תלמוד ערוך" אין כוונתו להלכה למשה מסיני, כיון שמדובר במחלוקת או בהעמדת משנה כתנא מסויים.
4.1
ומוכיח גם מסוגייתנו:
ובלא זה נמי הא אשכחנא תנא דמסייע ליה הוא רש"י ז"ל שכבר קדמו לפרש כן בפ"ב דמנחות [דף] ט"ו א' דעלה דאמר שם רבי יוחנן לימוד ערוך הוא בפיו של רבי יהודה דאין קרבן צבור חלוק פירש הוא ז"ל לימוד ערוך ששנאה מרבותיו
ה"יד מלאכי" מסתמך על דברי רש"י בסוגייתנו, שהביטוי "לימוד ערוך" כוונתו לומר שמדובר על דין או על נימוק שנלמד במסורת - "מרבותם". בסוגייתנו מדובר במסורת שהיתה אצל רבי יהודה מרבותיו.
וכנראה צריך להוסיף שלכן חכמים חולקים עליו מפני שלהם לא היתה מסורת כזאת.
4.2
אך לשונו אינו מדוקדק כמ"ש ודוחק למעבד פלוגתא במילתא דהלכה למשה מסיני דמשמע דדוחק בלחוד הוא דהוי אבל קפידא ליכא וזה אינו דהא כתב הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים דבהלכה למשה מסיני לא שייך בו מחלוקת כלל יע"ש וחזר ושנאו בחבורו הגדול בפ"א מהלכות ממרים הלכה ג' בזה הלשון דברי קבלה אין בהם מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו ע"כ, ובשיטה זו נראה דאזלי התוס' ז"ל שהרי בפרק הערל [דף] ע"ז ב' ד"ה הלכה אני אומר כתבו וז"ל לאו הלכה למשה מסיני קאמר דא"כ אמאי פליג עליה רבי יהודה אלא הכי קאמר הלכה אני אומר כך קבלתי מרבותי עכ"ד, וכן מצאתי תו להרב תי"ט בפ"ג דתמורה על מ"ש שם רש"י [דף] ח"י ב' דהלכה היא כל שבחטאת מתה באשם רועה כתב הוא ז"ל דא"א לומר שהוא הל"מ מדאיפליגו עליה ר"א ור"מ יע"ש הרי דגם הוא ז"ל מסכים והולך לשיטת הרמב"ם והתוס' ז"ל דבהל"מ לא שייך בו מחלוקת כלל ומאחר שכן הוה ליה להרב הנ"ל לאסתיועי מינייהו משלשת רועים אלו ולא לכתוב דדוחק בלחוד הוא דאיכא לשוויי מחלוקת בהל"מ, הן אמת שמצאתי להרב חוות יאיר בסי' קצ"ב שהאריך הרבה מאד נגד שיטה זו והרבה להקשות על הרמב"ם ז"ל מכמה הל"מ שמצינו שנפלה בהם מחלוקת אבל טוב אחרית דבר אשר העלה ואשר הביא בסיומא דמילתא אלה הדברים רבה ועל כרחנו שלא בטובתינו נאמר להציל להרמב"ם הצלה פורתא שמה שכתב שהל"מ אין בו מחלוקת ר"ל בכלל הדבר כדרך מחלוקת טמא טהור אסור מותר כשר פסול כדרך החולקים וכו' יע"ש בארוכה:
ה"יד מלאכי" מדגיש שאין כוונת הביטוי "למוד ערוך" לומר שמדובר בהלכה למשה מסיני, בעיקר משום שלפי שיטת הרמב"ם אין מחלוקת בדבר הלכה שמקורו ב"הלכה למשה מסיני", והרי בסוגייתנו מדובר במחלוקת במשנה.
5.
יש לשים לב שיש גירסא "לימוד ערוך" ויש גירסא [ב"שיטה מוקבצת"] "תלמוד ערוך" [ראה לעיל בסעיף 3 כל המובאות בש"ס].
5.1
ואולי ההבדל הוא בכך: "לימוד ערוך" – הלכה למשה מסיני, ו"תלמוד ערוך" – מסורת מחכמים [של חכמי המשנה]. אבל לא מוכח כך בהכרח.
