הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אומר אני"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות יד ע"א

"אלא פשיטא רבי יוסי; אי אמרת בשלמא חד גופא הוא, מש"ה מצטרף, אלא אי אמרת תרי גופי נינהו, מי מיצטרפי? הא מני? רבי היא, דתניא: השוחט את הכבש לאכול חצי זית מחלה זו וכן חבירו לאכול חצי זית מחלה זו, רבי אומר: אומר אני שזה כשר; טעמא דאמר חצי חצי, אבל אמר כזית משתיהן - מצטרף. ורבי אליבא דמאן? אי אליבא דרבנן, אפי' באחת מהן נמי! אי אליבא דר' יוסי, הדרא קושיין לדוכתיה! לעולם אליבא דרבנן"

1.
הביטוי "אומר אני" - 23 מופעים בש"ס. רק לגבי רבי יהודה הנשיא [עוד פעם אחת במסכת גיטין באופן עקיף על רבי].

2.
יש אומרים שזה משום ענוותנותו של רבי, אבל קשה מדוע זה ייחודי לרבי יהודה הנשיא.

3.
אלא כנראה יש לומר, שהכוונה היא לומר, שהלכה זו נאמרה על ידי רבי יהודה הנשיא כדעתו הפרטית ולא כפסק הלכה של בית דינו של רבי יהודה הנשיא.

4.
וכדברים האלה אומר הרב מרגליות בספרו "יסוד המשנה ועריכתה", עמוד יח:

ההוספות וההכרעות האלו נטבעו במשנתו בהסכם חכמי בית ועדו ובהיות החכמים שאתו רבים ולפעמים לא כדעתו דעתם - והמטרה אשר שאף אליה רבינו הקדוש היתה עריכת משנה מוסכמת ולא משנה פרטית כלפנים - הוכרח לפעמים לסתום משנתו נגד דעת עצמו, ואז מתניתין דלא כרבי, או הביא דעת עצמו כדעת אחד התנאים האחרונים ובהיות הוא המסדר טבע בסגנון אומר אני.