עץ יוסף

מאת: יוסף יצחק קעלער,
עורך 'מסכת מנחות עם רש"י ותוספות מוגה ונוספו בו סימני פיסוק וציונים והגהות ומוסף תוספות ע"י רבינו בצלאל אשכנזי'

י] בגמרא מנחות דף ד ע"א גרסינן: 'חטאת מאי טעמא (פסולה שלא לשמה)? דכתיב בה (בחטאת נשיא: חטאת) הוא (ולא הנזבח שלא לשמו)".
וכתבו התוספות: 'בכמה דוכתי משמע דילפינן עיכובא בחטאת דכתיב בה היא: כאן, ובפרק קמא דזבחים בשני מקומות [בגמרא ד]רבי אליעזר אומר אף האשם (דף י:): אמר לו רבי יהושע חטאת נאמר בה היא בשחיטה כו' עד התם חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא. ותימה: דהתם בההיא פירקא גמרא דחוץ מן הפסח והחטאת (שם ז: ואילך) יליף מקראי אחריני!'.
ולשון הגמרא דחוץ מן הפסח והחטאת (זבחים דף ז סע"ב ואילך): 'חטאת מנלן? דכתיב: ושחט אותה לחטאת – שתהא שחיטה לשם חטאת; אשכחן שחיטה, קבלה מנלן? דכתיב: ולקח הכהן מדם החטאת – שתהא קבלה לשם חטאת; ואשכחן שחיטה וקבלה, זריקה מנלן? דאמר קרא: וכפר עליו הכהן מחטאתו – שתהא כפרה לשם חטאת'. והם דרשות התורת כהנים דעל הפסוק 'ושחט אותה לחטאת' (ויקרא ד, לג) הנאמר בחטאת כבש דיחיד תניא: 'ושחט אותה לחטאת - שתהא שחיטתה לשם חטאת', ועל הפסוק 'ולקח הכהן מדם החטאת' (שם ד, לד) תניא 'ולקח הכהן מדם החטאת - שיהא קיבול דמה לשם חטאת. וכפר עליו הכהן מחטאתו – שתהא כפרה לשם חטאת. מכאן אמרו: שחט שלא לשמה קיבל שלא לשמה הוליך שלא לשמה זרק שלא לשמה פסל'.
[ובתוספות זבחים דף ח ע"א ד"ה זריקה מנלן מוכפר עליו הכהן מחטאתו כתבו: הרבה יש תימה דהני קראי דשחיטה וקבלה ושחט אותה לחטאת ולקח הכהן כתיבי בסתם חטאת כגון חטאת חלב בפרשת ויקרא גבי כשבה והאי קרא דוכפר עליו הכהן מחטאתו כתיב בחטאת דשמיעת קול וביטוי שפתים, אבל בחטאת חלב לא כתיב מחטאתו אלא על חטאתו כתיב ובתורת כהנים באותה פרשה עצמה דחטאת חלב דריש מקרא דמחטאתו אע"ג דלא כתיב בההיא פרשתא וזהו תימה דשביק קרא דעל חטאתו דכתיב בההיא פרשתא.
ובסוף התוספות כתבו: 'ויש מפרשים דמחטאתו דקאמר היינו בשעיר נשיא דכתיב ביה נמי מחטאתו וקאי גם אחטאת חלב, וקשה דכתיב לאחר הקטרת אימורים. נראה לי ברוך' (והוא כנראה הערת רבינו ברוך בר יצחק מחבר ספר התרומה, תלמיד הר"י)].
ובגמרא שם דף ח סע"א מסקינן דאמר קרא זאת התורה לעולה ולמנחה וגו' הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים.. בעינן לשמן למצוה, אף חטאת.. בעינן לשמן למצוה; הילכך מצוה משלמים, והנך קראי לעכב.
אבל בתורת כהנים לא נזכר על הפסוק זאת התורה דהקישו הכתוב לשלמים דבעינן לשמן, ולהכי תניא התם על הפסוק הנאמר בחטאת נשיא: חטאת הוא (ויקרא ד, כד): 'חטאת שיהו כל מעשיו לשום חטאת. הוא, פרט לששחטו שלא לשמו' [ובתורת כהנים על הפסוק הנאמר בשלמים 'והקריב מזבח השלמים' (ויקרא ג, ג) דרשינן: 'והקריב מזבח, אע"פ ששחטו שלא לשמו'].
ובגמרא מנחות דף ד והברייתא שבזבחים דף י אזלי לשיטת התורת כהנים שמהפסוק 'חטאת הוא' האמור בחטאת נשיא ילפינן מתיבת חטאת למצוה ומתיבת הוא לעכב. ובהנך קראי דחטאת יחיד נתפרש דבעינן לשמה בכל שלשת העבודות (דשחיטה, קבלה וזריקה; אע"ג דשחיטה כשרה בזר).
משא"כ בסוגיא דגמרא זבחים דף ח סברי דבעינן פסוק לעכב על כל עבודה בנפרד (והני קראי דחטאת יחיד הם לעיכוב), ובעינן פסוק למצוה על כל עבודה בנפרד; ולהכי כתבי דלמצוה ילפינן משלמים.

יא] בתוספות מנחות דף ד ע"א ד"ה ליגמר עוונו מעוונו דשמיעת הקול כתבו: 'תימה דבהוריות פרק הורה כהן משיח (דף ח:) יליף דלא מייתי אשם תלוי אלא על ספק חטאת קבועה בג"ש דנאמר ואשם באשם תלוי ונאמר ואשמו בצבור ואדרבה נילף עוונו מעוונו דשמיעת הקול דעולה ויורד'. והעירו המפרשים (וכן הוא גם בהגהות חדשות שנדפסו מגוף כתב יד ר' עקיבא איגר בגליון התלמוד) דלכאורה היינו קושיית רב שימי בר אשי לרב פפא במסכת הוריות שם: 'ונילף ואשם ונשיאת עון מן ואשם ונשיאת עון', ולכן מסיק שם רב נמחמן בר יצחק 'דנין ואשם ומצות ה' אשר לא תעשינה מואשם ומצות ה' אשר לא תעשינה, ואל יוכיח שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו שלא נאמר בהם ואשם ומצות ה' אשר לא תעשינה'.

יב] בתוספות שם ד"ה לאחר הקטרת אימורים (בסופו): 'והא דדריש בפרשת זאת תהיה גבי אשם מצורע כי כחטאת האשם הוא פרט לששחטן שלא לשמה – נראה דאסמכתא בעלמא הוא'.
ולשון התורת כהנים על הפסוק בפרשת מצורע הנאמר בכבש אשם מצורע 'ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת.. כי כחטאת האשם הוא לכהן' – 'הוא פרט לששחטו שלא לשמו'.
ולא פירשו התוספות מדוע נראה דאסמכתא בעלמא הוא.
ו[בפירוש החפץ חיים על תורת כהנים כתב דהכוונה בדרשת התורת כהנים הוא שלא עלו לבעלים לשם חובה.
והוא פלא: מדוע צריכים פסוק מיוחד באשם מצורע יותר משאר כל הקרבנות שלא עלו לבעלים לשם חובה אם שחטן שלא לשמו (ובגמרא זבחים דף ה ע"א אמרינן: 'רמי ריש לקיש על מעוהי בי מדרשא ומקשי: אם כשרים הם ירצו, ואם אין מרצין למה באין!', ואמר אביי דקושיית ריש לקיש הוא דאשם ארצויי נמי לירצי. וי"ל דלשיטת החפץ חיים להכי דרשינן לה בתורת כהנים לומר דגם באשם ארצויי לא מרצי וילפינן לכל האשמות מאשם מצורע).
ופירוש הנ"ל הוה אתי שפיר אם היה אפשר לפרש דגם הדרשה מ'חטאת הוא' הנאמר בחטאת נשיא 'פרט לששחטו שלא לשמו' היינו דלא עלה לבעלים לשם חובה, אבל הא דפסולה בדיעבד ילפינן מקראי דחטאת יחיד. אבל] כבר נתבאר לעיל אות א שהילפותא דחטאת נשיא 'הוא פרט לששחטו שלא לשמו' בא להורות שהוא פסול (כפשטות הסוגיא דזבחים דף י:) [עיין שם ההוכחה על כך מהא דדרשינן בתורת כהנים בפרשה דשלמים 'אע"פ ששחטו שלא לשמו'), ולפי זה צריך לפרש כך גם באשם מצורע שהוא פסול אם שחטו שלא לשמו.
וי"ל דרב דאמר במנחות דף ד סע"א ואילך 'וכן אתה אומר באשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן פסולין הואיל ובאו להכשירו ולא הכשירו' אזיל בשיטת רבי חייא דודו שסידר את התורת כהנים ולמד מהפסוק דאשם מצורע ששחטו שלא לשמו פסול.
ובגמרא מנחות דף ה ע"א מותבינן ליה מהא דתניא (בתוספתא נגעים פרק ט, א): 'אשם מצורע שנשחט שלא לשמו או שלא ניתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה לגבי מזבח וטעון נסכים אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה וצריך אשם אחר להכשירו', ומוקמינן לה בתיובתא.
ובתוספות שם ד"ה תיובתא כתבו: 'הוה מצי למימר רב תנא הוא ופליג כדקאמר בכמה דוכתי'.
והתוספתא היא כדברי רבי יוחנן דאמר במנחות דף פט ע"ב 'אשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו'. ומייתינן לה בגמרא שם דף צ ע"א בכותרת: 'תניא כוותיה דרבי יוחנן', ומסתבר שהוא מהברייתות ששנה רבי ינאי שהיה רבו של רבי יוחנן [כנ"ל אות ב ושם נסמן].

יג] בגמרא מנחות דף ד ע"ב גרסינן: 'אמר רבי ירמיה מצינו שחלק הכתוב בין מכפרין ובין מכשירין, מכפרין אית בהו דאתו לאחר מיתה מכשירין לית בהו דאתו לאחר מיתה – דתנן: האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה, עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה'. ופירש רש"י בד"ה לא יביאו יורשין חטאתה 'דזו אחת מחמש חטאות המתות חטאת שמתו בעליה, וחטאת יולדת מכשיר הוא כדאמרינן בכריתות בפרק דם שחיטה (דף כו.): מפני שמכשרתה לאכול בקדשים; ומדחטאתה להכשיר, עולתה לכפר כדכתיב ביולדת: אחד לעולה ואחד לחטאת [וכפר עליה הכהן]'.
ובתוספות ד"ה מכשירין כתבו: 'פירש בקונטרס חטאת יולדת מכשיר היא כדאמרינן בפרק דם שחיטה מפני שמכשרתה לאכול בקדשים, ואגב ריהטיה לא דק שם ומשנה היא בפרק המביא אשם תלוי (כריתות דף כה.) [ו]בתורת כהנים'.
ולהעיר דבתורת כהנים על הפסוק (ויקרא יב, ז) בפרשת תזריע המדבר ביולדת שהביאה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת 'והקריבו לפני ה' וכפר עליה וטהרה..' תניא: 'והקריבו. מה תלמוד לומר? לפי שהיא טעונה שנים – יכול יהו שנים מעכבים אותה? תלמוד לומר: והקריבו, אחד מעכבה ואין שנים מעכבים אותה, איני יודע אם חטאת אם עולה, כשהוא אומר וכפר מה מצינו בכל מקום כפרה בחטאת, אף כאן כפרה בחטאת. וטהרה לאכול בזבחים', ועל הפסוק 'אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה' (ויקרא יב, ח) הנאמר בקרבן יולדת שלא תמצא ידה להביא שה ומביאה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת תניא: 'אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר, מלמד שהכפרה בחטאת. וטהרה, לאכול בזבחים'. ומוכח מהתורת כהנים שהכפרה בחטאת.
וברש"י על הפסוק והקריבו לפני ה' מעתיק תיבת 'והקריבו' ומפרש: 'ללמדך שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא אחד מהם, ואיזה הוא חטאת, שנאמר: וכפר עליה הכהן וטהרה, מי שהוא בא לכפר – בו הטהרה תלויה'.
ומבאר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו "אז די טהרה פון דער אשה היולדת איז תלוי דוקא אין דעם קרבן חטאת וואס קומט לכפרה און ניט אין דער עולה.
ווייל די טומאה קומט דורך אן ענין וואס דארף האבן כפרה איז דעריבער די טהרה פון דער טומאה פארבונדן דערמיט וואס זי ברענגט איר כפרה" [לקוטי שיחות חלק כז ע' 86].
והיינו משום שכל לידה (בכל אשה) בצער הוא תוצאה מחטא עץ הדעת, ולכן היא צריכה להביא כפרה על זה (וראה בחיי פרשת תזריע על הפסוק אשה כי תזריע וילדה וגו' וטמאה גו' כימי נדת דותה, כלי יקר ריש פרשת תזריע) [לקוטי שיחות שם ע' 85 והערה 39].
[ובפירוש הר"א מזרחי ניסה ליישב את הרש"י על החומש לפי הגמרא דמנחות, ועד"ז כתב בחק נתן על מנחות דף ד ע"ב. אבל לפי הפשט הנה בפירושו על המקרא פירש רש"י בהתאם לפשוטו של מקרא וכפי דדרשינן לה בתורת כהנים].
אבל בתוספות חיצוניות (נעתק ב'מוסף תוספות' לרבינו בצלאל אשכנזי על תוספות מנחות דף ד ע"ב ד"ה לא יביאו יורשין חטאתה) כתבו שלא יסתור המשנה בנזיר דהאשה שהביאה עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה להתורת כהנים בפרשת ויקרא בפרשת עולה ויורד דשמיעת הקול וטומאת מקדש וקדשיו 'שאם הפריש חטאתו ומת יביאו יורשים עולתו' דגרסו התוספות בההיא ברייתא 'ומנין שאם הביא עולתו ומת שיביאו יורשין חטאתו תלמוד לומר אחד לחטאת ואחד לעולה' [וכן הוא הנוסח בשני כתבי יד של תורת כהנים שם] (לפי ביאורו של רבינו יחיאל מפאריז דבחטאת העוף אין דין חמש חטאות המתות 'דהיינו דוקא הכא (בחטאת העוף של יולדת אמרינן שאם הביאה עולתה ומתה שלא יביאו יורשין חטאתה) משום דחטאת מכשיר גבי יולדת והכשירה עיקר, דכפרה לא שייך בה שהרי לא חטאה' (והוא בניגוד לפשטות לשון התורת כהנים בפרשת תזריע 'אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר, מלמד שהכפרה בחטאת', אבל בשאר הנוסחאות של תורת כהנים פרשת ויקרא לא נזכר דין האיש שהביא עולתו ומת אם יביאו יורשין חטאתו).