גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשנ"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף קטז ע"ב
היאך עשה יעקב מצבה מן האבן ששם מראשותיו - הלא אין עושים מזבח ממה שהשתמש בו הדיוט
למדנו בברייתא (קטז, ב), שר' אלעזר בן שמוע אומר "מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט, אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט", וכן נפסק ברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א ה"כ): "אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקודש, ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה".
בפירוש הטור עה"ת (פירוש הארוך) העיר במה שנאמר אצל יעקב אבינו (בראשית כח, יח): "וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אותה מצבה" וגו', והלא אבן זו נשתמש בה יעקב אבינו מקודם לצורך הדיוט, כדכתיב לפני כן (פסוק יא): "ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא", ופרש"י: "עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות, התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת...", ואם כן היאך עשה מצבה לצורך גבוה מדבר שנשתמש בו הדיוט. ומתרץ הטור: "בבמה שרי". כלומר, דין זה נאמר רק במזבח ולא בבמה, שמותר לעשותה ממה שנשתמשו לצורך הדיוט. וכן כתב ה'חזקוני' (שם, כב) ש"בבמת יחיד אין להקפיד" (ראה עוד 'תוספות השלם' עה"ת ויצא שם).
וכבר תמה בזה ה'מנחת חינוך' (מצוה מ ב'קומץ המנחה') שמפורש בסוגייתנו שגם בבמה הדין כן, ואמנם בתחילה רצו לומר ש"מודה ר"א בן שמוע בבמה", ובסוף הסיקו שגם בבמה הדין כן, וכסוגיא זו מצינו גם במס' מנחות (כב.), וא"כ תמוהים הדברים מאוד, כי הלא גם בבמה אין לעשות ככה [עי' שו"ת 'חות יאיר' (סי' קסא) שהביא דברי הגמרא ש"מודה ר"א בן שמוע בבמה" שכן היא אכן מסקנתם, ולאור זה יובן היטב דברי הראשונים הנזכרים, שבבמה אין להקפיד. אכן כבר תמה עליו החת"ס (בתשו' או"ח סי' מ): "ומהתימה על הגאון חו"י שנעלמה ממנו סוגיא דזבחים במקומה". ובעיקר הדבר יש לציין למה שהאריכו בספר 'קרן אורה' (בסוגייתינו) ובספר 'מקור ברוך' (ח"א סי' ב ד"ה והנה) שאמנם יתכן שישנן שיטות שלמעשה יש לחלק בזה בין במה למזבח, עי"ש, ולאור דבריהם ניחא].
המנחת חינוך כתב לתרץ, על פי דברי הילקוט (ויצא רמז קיט): "ויקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו, ושם אותם מראשותיו, בא המקום להודיעו שעתידין לעמוד ממנו י"ב שבטים ונעשו כולן אבן אחת להודיענו שכולם עתידין להיות גוי אחד בארץ", ומזבח זה שורשו כבר מאדם הראשון, כמו שכתב הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ב ה"ב): "ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק... והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא", ומעתה מסיק המנ"ח: "א"כ היו האבנים הללו קודש, כי אדם [הראשון] היה יכול להקדישן שהיו שלו, וא"כ היו קודש מכבר, ודבר שבקדושה לא מצינו שאם נשתמש בו הדיוט שיהיה אסור לגבוה".
כעין זה כתב החתם סופר בתשובותיו (שם) ובתוספות דברים, וז"ל: "ובחידושי תורה פר' ויצא כתבתי בהא ד'ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו', ואח"כ עשה אותם מצבה אף על גב דנשתמש בו הדיוט, לפי מה דאיתא בילקוט שם שהיו אבני מזבח של נח ושנעקד עליו יצחק, והקשה ב'זית רענן' (-לבעל המג"א), איך שכב עליהם יעקב, הא מעל בהקדש. ותירץ שלא שכב ממש עליהם אלא עשאן כמין מרזב... ולא מיקרי תשמיש לענין מעילה, כמו שדרש רבי יוחנן בן זכאי בצילו של היכל (עי' פסחים כו.), אלו דברי 'זית רענן' [ז"ל בתירוצו הראשון: "וי"ל דכיון שנתנו סביב לראשו להגן מפני החיות מקרי שאל כדרך הנאתן ושרי, כדאיתא בפסחים דף כו...]. אם כן הוא הדין נמי דלא מקרי תשמיש לענין תשמיש הדיוט".
עוד כתב החת"ס: "ואפילו למה שכתב עוד שם 'משום פקוח נפש להגן מן החיות שכב על אבני הקדש' [תירוצו הב' של ה'זית רענן' הוא: "דהיה פקוח נפש שנתיירא מפני החיות", וע"ש שתמה ע"ז: "ודוחק, אטו לא הוי אבנים אחרות"], משמע דשכב ממש עליהם, מכל מקום לא קשה מידי מתשמיש הדיוט, לא מבעיא, אי נימא דהיה יודע שאלו האבנים הם של הקדש ושכב עליהם משום פקוח נפש, אם כן, הא הקדש - בשוגג מתחלל, במזיד - אין מתחלל (עי' קידושין נד:), ואפילו אי לא ידע מקדושתן עד הקיצו משנתו והוי ליה שוגג, מכל מקום אבני מזבח אינם מתחללין, דיש בהם מועל אחר מועל, וכיון שלא נתחללו מקדושתן לא נאסרו בתשמיש הדיוט, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.." [יסוד זה מובא בארוכה בחת"ס עה"ת (פר' ויצא קלז, ב ד"ה בחולין דף צא, ועוד שם קמב, ב ד"ה אכן יש ה' במקום הזה). ויצוין, שכבר מובא תירוץ זה בשו"ת 'זכרון יוסף' (פיורדא תקל"ג), חידושים ודרשות קיא, א, וראה עוד שם (קי, ב) בשם חמיו הג"ר לייב ברלין זצ"ל)].
בדרשות חתם סופר (ח"ב שעח, ג ד"ה והנה) הרכיב את שני הצדדים, ששכב על האבן ונעשה מרזב כאחד, וכותב בזה"ל: "...דהא קיי"ל 'אבן שנשתמש בו הדיוט פסול למזבח, ואיך עשה מצבה ובית אלקים מהאבן אשר שכב עליו בראשו, אלא על כרחך כך היה המעשה שלקח אבנים הרבה, ועל אחד שכב בפועל, ואינך עשה כעין מרזב להגן, וכששכב ועשו מריבה נעשו כולם אבן אחת גדולה העשויה כעין מרזב, ואותו עשאו מצבה ולא נפסל האבן הגדול הזה, אעפ"י ששכב על אחד מקצוותיו, כי על רובו של אבן לא השתמש" (ע"ע ב'תורת משה' לבעל החת"ס בפסוק ויקח את האבן - בשם תלמיד אחד, ועי' שער יוסף על החת"ס שם; כלי חמדה פר' ויצא אות א; תורה שלימה פר' ויצא אות קלז).
