|
פורטל הדף היומי > להעמיק > ביאור אמרת בן עזאי "כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה" (בכורות נח ע"א)
גליון "עלים לתרופה" המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה גליון אלף תקמ"ד מדור "עלי הדף" מסכת בכורות דף נח ע"א
ביאור אמרת בן עזאי "כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה"
בן עזאי אומר, כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה (נח.). פירש רש"י: "חוץ מן הקרח הזה - היינו רבי עקיבא, והא דגרסינן בכוליה הש"ס רבי יהושע בן קרחה, היינו בן של רבי עקיבא, כדגרסינן התם (שבועות ו.): אמר לו ר' יהושע, בנו של רבי עקיבא, לרבי עקיבא". וכתבו התוס': "חוץ מן הקרח הזה, פירוש הקונטרס, היינו רבי עקיבא, ור' יהושע בן קרחה הוא ר' יהושע בנו של רבי עקיבא. וקשה, מי סני ליה להזכיר רבי עקיבא בשמו שמזכירו בלשון גנאי... ורבינו נסים פירש, (קרחה) רבי אלעזר בן עזריה, דאמר בירושלמי שהיה קרח ("פירש, ולגבי רבי אלעזר בן עזריה היה מעלה גדולה שהיה קרח בלא חתימת זקן ומינוהו לנשיא". צאן קדשים), ורבינו תם מפרש שם אדם (היינו, כי 'קרח' הזה שאמר בן עזאי, וכן 'קרחה' היה שם אדם, וכדוגמת השם: "קֹרַח", ואין זה לשון גנאי, וכן לא קאי על רבי עקיבא שהרי עקיבא שמו)".
בעצם אמרתו זו של בן עזאי, שלכאורה משמע דהוי כמזלזל בכבודם של חכמי ישראל, כתב הרמ"ע מפאנו (עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ה פי"א): "ואולם לא עבר בן עזאי על הלכות דרך ארץ... אלא כבוד גדול נתכבדו אצלו כל חכמי ישראל ורבי עקיבא בראש, לפי שהנחש להוט אחר השום, כדאיתא בבראשית רבה (נד, א), ותומא שחיקא סכנתא לגלויא ביו"ט פרק קמא (ביצה ז: וברש"י שם: "תומא שחיקא - שומין שחוקין. לגלויא - הנחש שותה ממנו אם מוצאו מגולה, ומטיל בו ארס"), ומזה למדנו בכונת בן עזאי, שכל חכמי ישראל הם שומרים לתורה ומצילים אותה מדרשות צדוקים ואגדות של דופי, כמו הקליפה לשום... והיא מגינה עליו מן הנחשים, 'חוץ מרבי עקיבא' קרח הוא טהור מטמא [על שם הכתוב (ויקרא יג, מ): "קרח הוא טהור הוא"], שהוא בעל הפרי עצמו, תורה שבעל פה, 'שום הדיינים' - ש'ו'ם' בא"ת ב"ש ב'פ'י' (כלומר, 'שום' כשמוחלף בא"ת ב"ש עולה תיבת 'בפי', ורומז על תורה שבע"פ), וזה כחו לאלקיו, הלכה למשה מסיני כי הכל נאמר למשה, באמת אמרו חכמים ז"ל (מנחות כט:) דברים שלא נגלו למשה אלא כללים כללים - נגלו לרבי עקיבא שזכה לידרוש אותם מדעת עצמו ומכווין להלכה, כי כשם שנפש משה רבע"ה היא ממחצב התורה שבכתב, ונקראת 'תורת משה', כך נפש רבי עקיבא ממחצב התורה שבעל פה, ונקראת על שמו לפי דעתנו, שהרי (עי' סנהדרין פו.) סתם משנה - רבי מאיר, סתם תוספתא - רבי נחמיה, סתם ספרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, סתם סדר עולם - רבי יוסי, וכולהו אליבא דרבי עקיבא".
כיוצא בזה כתב ב'עיון יעקב' (בכורות שם): "דומין עלי כקליפת השום, לא שהיה מדבר בגנות חכמים, וקרוב לזה מצאתי ב'עשרה מאמרות' (הנ"ל)... ועוד דאיתא בפרק כל היד (נדה יז.) 'האוכל שום קלוף שלן בלילה סכנה', כן חכמי ישראל הם עליו כקליפת השום, לפי שמרוב חריפתו לא היה אפשר לעמוד על סוף דעתו (עי' עירובין יג:)... לכך חכמי ישראל הגינו עליו כמו הקליפה על השום שיתכוין להלכה, 'חוץ מן הקרח הזה' שהוא רבי עקיבא, שהוא דומה לעיקר השום, שהשום עצמו והקליפה נתגדל ממנו, כן רבי עקיבא הוא עיקר של תורה בע"פ... ולהכי אמרו שם שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות".
וכן מביא השל"ה הק' (מס' שבועות פרק נר מצוה אות טו), וז"ל: "גם בן עזאי היה משתבח עצמו בחריפות ובפלפול, כדאיתא בפרק בתרא דבכורות (נח.) 'תניא בן עזאי אומר, כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה', ומצאתי כתוב, למה דימה חכמי ישראל לקליפת השום ולא לקליפת פרי אחר, כגון קליפי אגוזים וכדומה, ואין לומר משום דקליפת השום הוא יותר גרוע מכל שאר קליפות הפירות, כי אין השכל נותן, דכולי האי לאין דומין כל חכמי ישראל קמיה, ושיכוין הוא להגדיל כבודו ולמעט בכבודם כל כך, אלא נראה דהטעם הוא מפני חריפות שהיה בו יותר מכולם, והם היו כמו הקליפה, דעם היות שאין בקליפה אותו החריפות כמו בפרי, הרי היא מעמדת הפרי ומקיימה אותו, ככה הם היו בקיאים וחכמים בתורה ומעמידים חריפותו, ולכך כתיב 'כל חכמי ישראל דומים עלי', שהיה שם אותם עליו, לומר שלפי האמת הם עליו בחכמה, אלא שהוא היה יותר חריף יותר מהם, שהוא השום, והם הקליפה שעליו המקיימת ומעמדת השום, עד כאן".
אודות קושיית התוס' מדוע כינה את רבי עקיבא קרח שהוא שם גנאי, איתא ב'דברי אמת' להרה"ק מלובלין זי"ע (פר' קרח ד"ה עוד לפסוק וכ"ה ב'זאת זכרון' ד"ה ויקח קרח), וז"ל: "דהנה תרצנו קושית התוס' על המפרשים ר' יהושע בן קרחה הוא בן ר' עקיבא שהיה קורח, כמו שאמר בן עזאי 'כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה', ואין נראה להם לדבר בגנות צדיק, ובן עזאי שאני ששבח אותו יאמר כמו שאומרים על תינוק נאה הוא כושי, ונראה שהוא לשבחו, דהנה אמרו רז"ל (עירובין כא:) על (שה"ש ה, יא) 'קווצותיו תלתלים', '[שיש לדרוש] על כל קוץ וקוץ של תורה תלי תלים של הלכה', והנה האותיות הוא גופי תורה... והקוצין הם המותרות, כמו שערות היוצאת מן הגוף, והנה ר' עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות (ראה מנחות שם), נמצא עשה מהקוצין הלכה גופא, ועשה 'קרחה', על כן נקרא 'קורח' לשבח".
וכן מובא בספר 'בית ישראל' להרה"ק ר' צבי הירש מזידיטשוב זי"ע (פר' ויצא): "... ושמעתי מן אדמו"ר הק' מוהר"י מלובלין דבר נפלא ראויים למי שאמרם, יאריך השם ימיו ושנותיו יזכה לנוה אפריון במהרה, וזו הוא תוכן דבריו, היות מבואר בדבריהם (מנחות שם) 'כשעלה משה למרום מצא לקב"ה שהיה קושר קשרים לאותיות אמר לו משה כו' עתיד צדיק אחד בסוף כמה דורות לדרוש על כל קוץ וכו' ועקיבא בן יוסף שמו', ונמצא ר' עקיבא לקח התגין סוד השערות וגזזם, כטעם 'תברא ר"ע לגזיזיה' (ב"ק ה.), והיה גוזז שערות מן האותיות, ועשה מהן אותיות ונמצא האותיות נעשה קרחים, עכ"ד ושפתים ישק חכו ממתקים". |