סקר
האם אתה זוכר את המסכת הקודמת שלמדת בדף יומי?





 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל

בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

 

אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר אינן צריכין לא מחשבה ולא הכשר – סימני טהרה  

 

"רבי שמעון אומר: אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר אינן צריכין לא מחשבה ולא הכשר, ואמר רבי שמעון מה טעם - הואיל ויש בהן סימני טהרה דשאני עורב הואיל ויש בו סימני טהרה ... ואתא רבי אליעזר למימר: דם שחיטה לעולם מכשיר, ואפילו לגופיה נמי לא בעי מחשבה. ממאי? דילמא טעמא דרבי אליעזר התם דשאני עורב הואיל ויש בו סימני טהרה; ומנלן דסימני טהרה מילתא היא דקתני עלה דההיא; אמר רבי שמעון, מה טעם הואיל ויש בו סימני טהרה" (בכורות, י ע"א-ע"ב).

פירוש: ואתא [ובא] ר' אליעזר למימר [לומר]: דם שחיטה לעולם מכשיר, וכוונתו שאפילו לגופיה נמי לא בעי [להכשיר את עצמו לקבל טומאה גם כן אינו צריך] מחשבה, משום שלדעתו איסורו מחשיבו. ובאותו אופן נחלקו ר' שמעון וחכמים בפטר חמור כששחטו להתלמד, ולא כדי להאכילו, שלדעת ר' שמעון צריך מחשבה להאכילו כדי שייטמא טומאת אוכלים, ולכן בשרו טהור מטומאת אוכלים, ולדעת חכמים איסורו חישובו. ודוחים: ממאי [ממה, מניין] אתה אומר זאת? דילמא טעמא [שמא הטעם] של ר' אליעזר התם [שם] לגבי עורב, ששחיטה להתלמד מכשירה אין זה משום שאיסורו חישובו, אלא משום דשאני [ששונה] עורב, הואיל ויש בו מקצת סימני טהרה של עוף טהור הראוי לאכילה. אבל חמור, שאין בו כלל סימני בהמה טהורה אין בשחיטה להתלמד כדי להחשיבו כאוכל! ומוסיפים: ומנלן [ומנין לנו] שסימני טהרה מילתא היא [דבר של ממש הוא] לענין טומאת אוכלים? דקתני עלה דההיא [ששנינו על המשנה ההיא], שהובאה בעמוד הקודם, אמר ר' שמעון: מה טעם גמל, ארנבת, שפן וחזיר, אינם צריכים מחשבה כדי להיטמא טומאת אוכלים, ולא הכשר? הואיל ויש בו סימני טהרה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

 

נושא מרכזי: מעמד סימני טהרה חלקיים

 

 

שאלה שדנו בה ראשונים ואחרונים (1) היא האם סימני בעלי החיים הטהורים שנתנו התורה וחז"ל הם "סימן" או "סיבה". השאלה היא האם יש קשר בין סימן ספציפי ובין תכונת הטהרה או שניתן היה להשתמש לצורך קביעתה גם בסימנים אקראיים אחרים. לענ"ד, לפחות לשיטת רבי שמעון המובאים בסוגייתנו, משתמע שהסימנים הם סיבה. "רבי שמעון אומר: אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר אינן צריכין לא מחשבה ולא הכשר, ואמר רבי שמעון מה טעם הואיל ויש בהן סימני טהרה". העובדה שגם חלק מהסימנים מכשיר את החיה באופן חלקי (מעניק לה מעמד "אוכל" לעניין קבלת טומאה) מעידה שיש להם משמעות מעשית והם אינם רק סימן לזהות בעל חיים טהור. אם תפקיד הסימנים רק לאפשר זיהוי הרי שאם לא כולם קיימים מתברר שהזיהוי נכשל. אדגים זאת במשל: נתאר לעצמנו שקיבלנו משימה לאתר אדם מסויים הנמצא בקבוצת אנשים. לצורך הענין נאמר לנו שאדם זה גבוה, רזה, מרכיב משקפיים וקרח. האם נעלה על דעתנו שאדם שחסר לו אפילו סימן אחד בלבד הוא האדם שאנו מחפשים? מאידך גיסא אם עלינו לאתר בתוך קבוצת אנשים אדם שהיינו רוצים להעסיק כפועל ונאמר לנו שבקבוצה נמצא אדם חסון, בעל מבנה גוף שרירי, נראה רגוע ובעל כושר התמדה. גם אם לא ימצא בחבורה אדם העונה לכל המאפיינים נסתפק באדם שרירי ורגוע משום שתכונות אלו תורמות לתיפקודו כפועל.

 

רמז נוסף לכך שסימני הטהרה הם סיבה ניתן למצוא בדברי הרמב"ם (עוקצין, פ"ג מ"ב) כפי שהבין אותם הגר"א (שם):  מפרש הרמב"ם: "... ורבי שמעון אומר כי בשר הגמלים והארנבים והשפנים והחזירים אינן צריכין מחשבה בשווקי העיר לפי שידוע הוא אכילתם במדינה ואין הלכה כרבי שמעון". בבאור הגר"א נכתב: "אף הגמל כו'. פי' כיון שיש בהן חד סימן טהרה אוכלין אותם". הגר"א הבין שהטעם "לפי שידוע הוא אכילתם" איננו עומד בסתירה לדברי הגמרא שתלתה את הסיבה לכך שאין צורך במחשבה והכשר להחשבתם כאוכל בכך שיש להם סימני טהרה. הגר"א מיישב שנוכחות הסימנים היא הסיבה לכך שהם נאכלים על ידי הגויים. אם אכן סימני הטהרה אינם סיבה אלא רק סימן במה עדיפים בעלי חיים אלו ומדוע הגויים אוכלים דווקא אותם? ייתכן אם כן שסימני הטהרה גם כאשר הם חלקיים יוצרים אצל הגויים תחושה נוחה יותר. אולי גם הם מעדיפים לאכול בעל חיים כנוע וקל לגידול. כפי שכתבתי במאמר "סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה" (חולין, נט ע"א)). הסימנים מאפיינים בעלי חיים "נרדפים" ולמעשה כל סימן תורם תרומה מסוימת להתנהגות הכללית שאותה ניסח הרמב"ן (ויקרא, י"א):

"ורבותינו למדו סימנים בעופות (חולין נט א), והן להכיר בהן שאין בעל אותן הסימנין מן המינין האלה האסורים. והסימן הגדול בעופות היא הדריסה, שכל עוף הדורס לעולם טמא, כי התורה הרחיקתהו מפני שדמו מחומם לאכזריותו ושחור וגס, ומוליד המרירה השרופה השחרחורת, ונותן אכזריות בלב ... והנה טעם האיסור בעופות, מפני אכזריות תולדותם, והבהמות יתכן שיהיו כן, מפני שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס, והשאר כולם יטרופו".

האברבנאל (שם) מפרט כיצד כל סימן תורם להתנהגותם ה"צמחונית" של העופות הטהורים. פירוט זה נעשה בהקבלה לסימני הטהרה של הבהמות והחיות הטהורים:

"וצורך הבהמות לקרנים הוא להלחם עם המזיקין כי לא יוכלו לדרוך ולנשוך. וכן הטעם בעופות יש מהדורסים מה שיש להם צפרנים חדים ואין להם אצבע יתירה למעלה מרגליהם. אבל העופות הטהורים רגליהם רחבים לצורך הליכתם על הארץ ללקוט מזונם על פני השדה ולכן יש להם אצבע למעלה מן הרגל שלא ימנעם מן ההליכה ודומים לזה לבהמה מפרסת פרסה השסועה. וכן יש להם זפק וקורקבן נקלף לצורך טחינת המאכל פעמים כי היו בזה כמו מעלת הגרה בבהמה. רק העורב דומה לחזיר ושיש לו אחד מהתנאים רוצה לומר שיש לו אצבע יתירה ואינו דורס אבל אין לו זפק ואין קורקבנו נקלף. ויש גם כן מהעופות הטמאים בהפך זה הדומים לגמל והשפן והארנבת בהיות בהם אחד מסימני טהרה ולא השני ולזה אמרו כל עוף דורס טמא והוא החולק את רגליו ואף אם יש לו זפק וקורקבן נקלף מאשר אלה הדורסים הם חומסים וגוזלים בטבעם ומזגם רע לא יזונו רק בטרפם. ולכך אכילתם אסורה. וכמו שהיו שתי תנאים בבהמות טהורים ושנים בעופות הטהורים כן זכר שני תנאים בדגים הטהורים וכו'".

 

 
 תמונה 1. גמל    תמונה 2.  חזיר בר    צילם: Superbass
 

 תמונה 3.  שפן סלעים  

 

 תמונה 4.  ארנבת    צילם: Shah Jahan

   

 


(1) הרב י. זילברשטיין מביא בספרו "חשוקי חמד" על מסכת בכורות (י ע"א) סקירה מפורטת בנושא זה ובה מובא שיתכן שרבנן ורבי שמעון בסוגייתנו חלקו בשאלה זו. בנוסף הוא מביא דעות הסבורות שקיים הבדל בין בהמות ועופות בשאלה זאת.

 

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]

ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות

 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | מענה קולי | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר