|
פורטל הדף היומי > להעמיק > נתנו לעשרה כהנים בבת אחת יצא, בזה אחר זה יצא – האם גם לכתחילה (בכורות נא ע"ב)
גליון "עלים לתרופה" המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה גליון אלף תקמ"ג מדור "עלי הדף" מסכת בכורות דף נא ע"ב
נתנו לעשרה כהנים בבת אחת יצא, בזה אחר זה יצא – האם גם לכתחילה
כשנתמנו הלוים להיות שומרי משמרת הקודש במקום הבכורים, ופדו הלוים את הבכורים, באופן שכ"ב אלף לויים פדו כ"ב אלף בכורים, והעודפים של הבכורים, שהיו רע"ג בכורות, נצטוו לפדותם בחמשת שקלים, כדכתיב בתורה (במדבר ג, מו-מח): "ואת פדויי השלשה והשבעים והמאתים העודפים על הלוים מבכור בני ישראל. ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת בשקל הקודש תקח עשרים גרה השקל. ונתתה הכסף לאהרן ולבניו פדויי העודפים בהם".
ודקדק ה'פנים יפות' (במדבר שם) על אומרו: "ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת", והיה די באומרו 'חמשת' פעם אחת. וכותב: "ונראה עוד מה שנאמר "ולקחת חמשת חמשת" לשון כפול, היינו, משום דצריך ליתן חמשת שקלים לכהן אחד ולא לשני כהנים, אם כן אם היו נותנים האלף ושלש מאות וששים וחמשה שקלים מעורבים זה בזה, היה חשש שיקח אהרן מקצתו, ואחד מבניו מקצתו, ואין זה פדיון, לכך צריך ליתן כל אחד בפני עצמו, והיינו דכתיב 'חמשת חמשת', ומשה זיכה אותם בפרט לאהרן או לאחד מבניו, וכיון שכבר נפדו בזכות משה היה יכול לערבם". והיינו, כי בציווי זה של "ולקחת חמשת חמשת שקלים", נצטוה משה רבינו שיקח מכל בכור שהיה מן העודפים חמשת שקלים בנפרד, ולא יקח מן הרע"ג בכורות העודפים ביחד, או מכמה בכורות ביחד, כי אילו היה לוקחם יחד, והיינו, שהיה לוקח ביחד הסכום של אלף שס"ה שקלים - כמו שמפורש בפסוק (שם, נ): "מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף חמשה וששים ושלש מאות ואלף בשקל הקדש", היה אפשר להיות שיהיו מעורבים חמשת שקלים מכמה בני אדם, וכשאהרן ובניו היו חולקים ביניהם מה שקבלו, היה מגיע לחלקו של אהרן רק מקצת מבכור אחד, וחלקו השני של אותו בכור היה מגיע לחלקם של בניו, שהרי משה רבינו קיבל את הפדיון מעורב, ובכגון זה לא היה נחשב פדיון מעליא, כי אהרן הכהן לא קיבל דמי הפדיון בשלימות, וכן בניו לא קיבלו הפדיון בשלימות, ולתת הפדיון לשני כהנים אינו פדיון כראוי, ולזה נצטוה משה רבינו שיקח חמשת חמשת בנפרד, ומיד כשלקח את חמשת שקלים מן הבכור זיכה אותו לאהרן או לאחד מבניו, וחל הפדיון כראוי, ושוב היה יכול לערב כל השקלים יחד, כי אחרי שחל הפדיון כראוי, היו יכולים אהרן ובניו לחלק את השקלים ביניהם כפי שירצו.
ומבאר ה'פנים יפות' המשך פסוקי הפרשה (שם מט-נא): "ויקח משה את כסף הפדיום מאת העודפים על פדויי הלוים, מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף חמשה וששים ושלש מאות ואלף בשקל הקדש. ויתן משה את כסף הפדוים לאהרן ולבניו על פי ה' וכו'", וצריך ביאור, למה נזכרה בתורה פעמיים לקיחת משה את כסף הפדיון, ולפי הנ"ל ניחא, כי "מתחילה לקח מכל בכור בפני עצמו, וזיכה לאחד מהם, ואחרי כן עירבם כל המעות", והיינו, שבתחילה היתה לקיחה פרטית מכל כהן לזכות הפדיון לכהן, ואח"כ עירבם יחד והיתה לקיחה כללית של כל אלף ושס"ה שקלים שנתערבו וחילקם לאהרן ולבניו.
וכבר עמדו האחרונים (עי' שו"ת 'שואל ומשיב' מהדו"ק ח"א סי' רכג שנשאר בצ"ע) על דברי הפנ"י ממה שמצינו במכילתין (נא:) לענין חמשת שקלים של פדיון הבן: "תנו רבנן, נתנו לעשרה כהנים בבת אחת יצא, בזה אחר זה יצא", וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' שה ס"ז): "נתן ה' סלעים אפילו לעשרה כהנים בין בבת אחת בין בזה אחר זה בנו פדוי", והיאך כתב הפנ"י שנצטוה לקחת חמשת חמשת שקלים של כל בכור בנפרד, בכדי שיזַכה משה רבינו את כל חמשת שקלים שקיבל בנפרד לאהרן או לאחד מבניו, ככה שיהיה חמשת שקלים של פדיון לכהן אחד.
והנה בעיקר הדין ש"נתנו לעשרה כהנים בבת אחת יצא בזה אחר זה יצא", מבואר בחידושי 'מהרי"ט אלגאזי' (בכורות פ"ח אות פא סק"ח), שלכתחילה צריכה להיות הנתינה בבת אחת למצוה מן המובחר, ובדיעבד יצא בנתינתו לחצאין, ומדוקדק לשון הברייתא שנשנית דין זה בלשון של בדיעבד, שאם כבר נתנו יצא, וכן כתב בשו"ת 'חתם סופר' (יו"ד סי' רצז): "ולפע"ד נ"ל דאין יכול לכתחלה לחלק ה' סלעים לב' כהנים, דכל שניתנה בו תורה שיעור אם מחלקו הוי ליה חצי שיעור, אע"ג דבדיעבד יוצא ע"י צירוף, מ"מ מצוה מן המובחר לאכול השיעור בבת אחת או ליתן שיעור נתינתו בבת אחת", ואין מבואר כל הצורך אם דין זה דאורייתא, שלכתחילה חייבים לתת כל חמשת שקלים בבת אחת, ולא לחצאין, ומלבד כן מצינו חולקים בדבר, כמו שכתב ב'חכמת אדם' (כלל קנ ס"ב) ה' שקלים אלו נותן לכהן אחד או אפילו לעשרה בין בבת אחת בין בזה אחר זה... ואע"ג דבלשון הגמרא ופוסקים שכתבו יצא, משמע דלכתחלה לא יעשה כן, נראה לי דלאו דוקא דלא יהא אלא כשאר מתנות כהונה.." (עי' פ"ת סי' שה סק"י; 'ראשית בכורים' בסוגייתנו).
ביישוב דברי ה'פנים יפות' היה מקום לומר, שאם יסבור כדעת מהרי"ט אלגזי והחת"ס, שלכתחילה אין לעשות כן מדאורייתא, אתי שפיר, כי אכן לכתחילה יש להקפיד לתת חמשת שקלים בפעם אחת לכהן, ושפיר הקפידה התורה לתת חמשת חמשת שקלים בנפרד, ברם ה'אמרי בינה' (הל' פדיון הבן סי' ח) העיר בזה, כי לפי דברי החת"ס עולה שעיקר הנידון הוא שתהא הנתינה בבת אחת, ואינו תלוי מצד המקבלים, ובאופן שיתן הכהן לשני כהנים בבת אחת, שפיר יצא יד"ח לכתחילה, כי אין כאן נתינה של חצי שיעור, וגם כששני הכהנים יתחלקו בחמשת שקלים מיד יצא ידי חובתו לכתחילה, ולפי זה מה שנשנית בברייתא לשון בדיעבד הוא בעיקר לענין שנתנו לעשרה כהנים בזה אחר זה, כי אז יש נתינה לחצאין, אכן, בנתנו לעשרה כהנים בבת אחת, וכפירש"י, שהניח לפני כולן חמש סלעים והלך לו, אין כאן נתינה לחצאין, וכמו כן בענינו של ה'פנים יפות', שנתנו החמשת שקלים לפני משה רבינו, בכדי שיתנם לאהרן ובניו, איזה חשש היה בזה כאשר לכתחילה היו זוכים מקצת לאהרן ומקצת לבניו, הלא מצד הנתינה היתה כאן נתינה שלימה, ומאיזו סברא היה למשה רבינו להקפיד לזכות מיד חמשת השקלים במילואם או לאהרן בפרט או לאחד מבניו. ועי"ש ב'אמרי בינה' שנשאר בצ"ע (עי' שו"ת 'בית יצחק' יו"ד ח"ב במפתחות סי' קכט; 'דגל יהודה' פר' במדבר; 'כלי חמדה' פר במדבר אות ב). |