|
"הצתה'' משמעותית / רפי זברגרשבת ע ע"א
הקדמהנחזור ונלמד את ראשיתה של המשנה בתחילת הפרק (מתוך מאמר על דפים ס''ז-ס''ח): משנה זו דנה מה דינו של אדם העובר בשוגג על מספר עבירות בשבת. ישנם ארבעה מצבים שונים, שכל אחד מהם מייצר דין אחר. העיקרון בכל המקרים הוא אחד: מספר קרבנות חטאת שעליו להביא כמספר שגגותיו. במאמר זה נחזור ונפרט את שלושת המקרים הראשונים. 1. כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - אינו חייב אלא חטאת אחת. ''הכלל הגדול'' (הגמרא דנה במשמעות המושג ''כלל גדול'') של המשנה: כאשר השגגה היא על עיקר השבת, והאדם כלל אינו מודע לאיסורי שבת, הרי שיש לו ''שגגה אחת'' והיא "שגגת איסור שבת". ולכן, אפילו שעבר על הרבה איסורי שבת (אבות מלאכה שונים) בשבתות שונות, הרי הוא מתחייב רק בקרבן חטאת אחת. 2. היודע עיקר שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - חייב על כל שבת ושבת. אדם המודע לאיסורי שבת, אך אינו מודע לכך שהיום שבת, הרי שגגתו היא ''שגגת שבת'' (שכחה שהיום שבת). לכן, על כל האיסורים שעובר בשבת מסוימת חייב רק חטאת אחת, וכך מתחייב קרבן חטאת על כל שבת ושבת. 3. היודע שהוא שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. כאשר הוא מודע לאיסורי שבת, וכן הוא מודע לכך שהיום שבת, אך אינו מכיר מהם האיסורים השונים בשבת, נקרא ''שגגת מלאכות שבת'' ומתחייב על כל איסור ואיסור שעושה (אב מלאכה או תולדה של שני אבות שונים). ישנה מחלוקת בפרשנים במקרה שעבר על אותו איסור במספר שבתות: האם מתחייב על כל אב בכל שבת בנפרד, או מתחייב חטאת אחת על אב זה, גם אם חזר ועבר עליה במספר שבתות.
הנושאנלמד חלק מהדיון בדף שלנו על המקרה השלישי: חילוק מלאכות מנלן? מהו המקור בתורה לכך שאפשר לחייב מספר עונשים כמספר מלאכות שאדם עושה בשבת? אמר שמואל אמר קרא (שמות ל''א, י''ד): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כׇּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ - התורה רבתה מיתות הרבה על חילול אחד. האי במזיד כתיב? אם אינו ענין למזיד דכתיב (שם ל''ה, ב'): שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה', כׇּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת, תנהו ענין לשוגג, ומאי יומת? יומת בממון. שמואל מסב את הלימוד בתורה על ריבוי ''מיתות'' (מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת), מפעולה במזיד לפעולה בשוגג (כיוון שיש מקור אחר לעונש במזיד (כּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת). הריבוי בשוגג הינו קרבן חטאת אשר חייבים על כל מעשה עבירה בפני עצמו (''יומת'' במזיד מוסב ל''ממון'' בשוגג). ותיפוק ליה חילוק מלאכות מהיכא דנפקא ליה לר' נתן! שואלת הגמרא, מדוע שלא נלמד ''חילוק מלאכות'' כפי שרבי נתן למד בברייתא הבאה? דתניא, ר' נתן אומר (שם ג'): לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. מה תלמוד לומר? ... הבערה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך: מה הבערה שהיא אב מלאכה, וחייבין עליה בפני עצמה - אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה. רבי נתן לומד מהפסוק בתחילת פרשת ויקהל, העוסק באיסור הבערת אש בשבת (מלאכה יחידה שהתורה ציינה מתוך שלושים ותשע מלאכות האסורות בשבת), כי חייבים על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה. אם כן שואלת הגמרא, מדוע שמואל לא למד את המקור לחילוק מלאכות כמו רבי נתן? שמואל סבר לה כרבי יוסי, דאמר: הבערה - ללאו יצאת, דתניא: הבערה ללאו יצאת - דברי רבי יוסי, רבי נתן אומר: לחלק יצאת. עונה הגמרא כי שמואל סובר כמו רבי יוסי, החולק על רבי נתן ולומד כי איסור הבערה נכתב במיוחד ללמד, כי העונש על מלאכת הבערה שונה מכל העונשים על שאר מלאכות שבת. הבערה דינה מלקות כמו לאו ''רגיל'', ושאר מלאכות מתחייבים לעושה במזיד - כרת או סקילה. למדנו היום בשיטת רבי יוסי, כי מלאכה אחת מתוך ל''ט מלאכות שבת שונה. כולם מתחייבים במזיד בלא התראה - כרת, ומזיד עם התראה – סקילה, אך הבערה - דינה מלקות, כמו כל שאר לאווין הכתובים בתורה. אם כן, נוכל להגדיר את מלאכת הבערה לשיטת רבי יוסי ''מלאכה חלשה'', ולכן עונשה ''חלש'' יותר. ניתן להסביר את ''החלישות'' בכך שאמנם נוצר דבר חדש בעולם (אש), אך לא נבנה דבר חדש, אלא דווקא הפוך, האש מכלה, שורפת, מפרקת וכדו'. למדנו על עוד מלאכה שונה בהגדרתה משאר המלאכות – מלאכת הוצאה מרשות לרשות. חכמים מגדירים אותה ''מלאכה גרועה''. וזאת, כיוון שהוצאה אינה יוצרת דבר חדש, החפץ המיטלטל נשאר בעינו, ו''רק'' משנה מקום מרשות אחת לרשות שנייה. בהוצאה יש גריעות בעצם הגדרת המלאכה, ולכן נדרש לימוד מיוחד להגדירה כמלאכה. אך לאחר שלמדנו זאת, חיובה כמו כל שאר מלאכות שבת. לעומתה, בהבערה יש גריעות בתוצרים שהיא מייצרת (בעצם אינה מייצרת, או אפילו מקלקלת). לכן, לפי רבי יוסי, התורה אינה מחייבת עליה כמו שאר מלאכות שבת, אלא ''רק'' מלקות, ככל שאר לאווין שבתורה.
מהו המסר?
לע"נ אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב"ר ישראל פישל ז"ל ולע"נ חללי מערכות ישראל, ובתוכם הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי"ד שנפל בשבת קודש כ"ט אייר תשפ"ו ולע"נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז"ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ"ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected] |