|
התאמת התגובות למצבים משתנים / רפי זברגרשבת סג ע"א
הקדמה
נלמד את המשנה בעמוד א': לא יצא האיש לא בסייף, ולא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח, ואם יצא - חייב חטאת. תנא קמא פוסק כי "כלי מלחמה" לא מוגדרים כלבוש, וגם לא כתכשיט, ולכן היוצא עמהם בשבת בשוגג חייב חטאת. כלי המלחמה המפורטים במשנה: סייף – כמו חרב (מחזיקים אותה ביד ללחימה קרובה), קשת – כמשמעו, תריס – מגן (גם כלי הגנה נחשב "כלי מלחמה"), אלה – מקל שראשו עבה יותר, משמש להכאה, רומח – כמו חנית, מוט ארוך עם ראש מחודד לדקירה. רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו. רבי אליעזר חולק על תנא קמא וסובר כי כלי מלחמה הם תכשיטים של הלוחם, שהוא עשוי "להתגאות" בהם, ולכן אין איסור להוציאם לרשות הרבים (או לטלטלם ארבע אמות ברשות הרבים). יש להעיר, כי זאת בניגוד לתכשיטי אשה שהיא בדרך כלל מניחה עליה, ורק לעיתים היא שולפת אותם להראותם לחברותיה – תכשיט כזה אסור בטלטול. אך תכשיט שכל מטרתו להציגו ברבים (מלבד השימוש המעשי שלו במלחמה) – מותר לטלטלו (תפארת ישראל). וחכמים אומרים: אינן אלא לגנאי שנאמר (ישעיהו ב', ד'): וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. חכמים מחזקים את דעת תנא קמא ברישא, ומוכיחים מהפסוק הידוע בישעיהו, על המצב באחרית הימים, כי החרבות ייהפכו לאתי חפירה, והחניתות ייהפכו למזמרות. עובדה המוכיחה כי כלים אלו אינם מהווים תכשיט, כפי שרבי אליעזר סובר, ולכן יש איסור להוציאם מרשות לרשות. הגמרא מסבירה את טענת הנגד של רבי אליעזר (יובא בהמשך). המשנה מסיימת בעוד שתי דוגמאות, אחת לא נחשבת לכלי ומותרת בטלטול, והשנייה נחשבת לכלי ואסורה בטלטול. בירית – טהורה, ויוצאין בה בשבת, כבלים – טמאים, ואין יוצאין בהן בשבת: בירית היא "מחזיק גרביים" של האשה, ומקומה בשוק, במקום מקביל של "אצעדה" (צמיד) שמניחים על היד. כלי זה אינו מהווה תכשיט, לכן גם אינו מקבל טומאה ולכן מותר לצאת בו בשבת. כבלים – הם שתי "ביריות" המחוברות ביניהם ב"שלשלת" העושה רעש, ולכן הם נחשבות לכלי ואסור לטלטלם בשבת.
הנושאהגמרא מצטטת ברייתא המרחיבה את הדוח שיח בין תנא קמא לרבי אליעזר: תניא, אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? טוענים חכמים כלפי רבי אליעזר, הסובר כי כלי מלחמה מהווים תכשיטים, מדוע יתבטלו תכשיטים בימות המשיח? אמר להן: לפי שאינן צריכין, שנאמר (שם) לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב. ענה להם רבי אליעזר, כי בימות המשיח כבר לא יהיה צורך בכלי מלחמה, כפי שמשמע מהפסוק שחכמים ציטטו במשנה. ותהוי לנוי בעלמא! ממשיכים חכמים להקשות על רבי אליעזר, אמנם נכון, כבר לא יהיה צורך בכלי מלחמה, אך מדוע שלא נשתמש באותם כלים (כמו שהם היו כלי מלחמה) ליופי. בכל אופן הפסוק מלמד כי הכלים הללו לא יישארו, משמע שהם אינם תכשיטים. אמר אביי: מידי דהוה אשרגא בטיהרא אביי עונה לטענת חכמים, ומסביר את סברת רבי אליעזר: כלי מלחמה בימות המשיח, אינם אלא כמו נר בצהרי היום. אמנם בלילה הנר מאוד שימושי ויעיל, אך "כשעבר זמנו" אין לו משמעות יותר (בנר תהיה משמעות עתידית בלילה הבא, מה שאין כן בכלי המלחמה, שלא יחזרו להיות נצרכים יותר).
מהו המסר?
עובדה המלמדת אותנו למצוא את הצרכים המתאימים לכל שעה ושעה. לפעמים, דבר שהיה נצרך מאוד אמש, היום כבר "פסֶה". גם בחינוך יש להתאים את התגובות שלנו כלפי ילדינו לפי גילם ותבונתם. חיזוקים אשר התאימו לגיל הילדות, כבר אינם מתאימים לגיל הנערות והבגרות. תגובות שהתאימו לילד בגן, אינם מתאימות כלל וכלל לנערים מתבגרים. עונשים שניתנו לילד צעיר, חייבות להשתנות עם הגיל, בהתאם.
נלמד כי ניתן להשתמש באותם כלים למספר מטרות, אף שאולי הן סותרות זו לזו. יום אחד הכלי מהווה כלי מלחמה, וביום למחרת כלי נוי - שימוש יעיל ודינאמי.
לע"נ אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב"ר ישראל פישל ז"ל ולע"נ חללי מערכות ישראל, ובתוכם הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי"ד שנפל בשבת קודש כ"ט אייר תשפ"ו ולע"נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז"ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ"ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected] |