|
מבחן אישיות / רפי זברגרשבת נז ע"א-ע"ב
הקדמה
המשנה בתחילת פרק שישי דנה בתכשיטים אשר חכמים גזרו שלא להוציאם מרשות לרשות, וגם לא לטלטלם ארבע אמות ברשות הרבים. יש לציין כי כמו בגד, אין איסור להוציא תכשיט מרשות לרשות (וגם לא לטלטלם ברשות הרבים). הסיבה שחכמים גזרו על חלק מן התכשיטים, שמא מחמת חשיבותם יוציאו אותם ממקומם כדי להראותם לאחרים, ואז יבואו לטלטלם באיסור. נזכיר את אחד האיסורים אשר למדנו במשנה: ולא בטוטפת, ולא בסרביטין - בזמן שאינן תפורים, הגמרא תסביר (יפורט בגוף המאמר) מהם תכשיטים אלו, ומה הסיבה לאסור טלטולם.
הנושאמאי טוטפת? שואלת הגמרא מהו התכשיט שנקרא טוטפת, אשר אסור לצאת בה בשבת? אמר רבי יוסף: חומרתא דקטיפתא. רב יוסף ענה כי מדובר ב"קשר" שתולים על הצוואר "כנגד עין הרע" (רש"י). אמר ליה אביי: תהוי כקמיע מומחה ותשתרי! מקשה על כך אביי: אם מדובר בקמיע, הרי יש היתר לצאת עם קמיע מומחה בשבת, כפי שניתן להסיק מן המשנה בדף ס. (נאסר שם קמיע שאינו מן המומחה, מכאן שקמיע מן המומחה (יש ערך ללבישתו) - מותר), ומדוע אם כן אסרה המשנה לצאת באותו קמיע? אלא אמר רב יהודה משמיה דאביי: אפוזיינו. לאור קושיא זו מתקן רב יהודה את ההסבר ואומר כי לא מדובר בקמיע, אלא בתכשיט יקר העשוי מזהב. תכשיט זה נאסר בשבת, מחשש שמא תורידו האשה כדי להראות לחברותיה, ואז עלולה לטלטלו באיסור. תניא נמי הכי: יוצאה אשה בסבכה המוזהבת, ובטוטפת, ובסרביטין הקבועין בה. הגמרא מוכיחה מברייתא את הסבר רב יהודה. שם נכתב כי מותר לצאת בכובע (סבכה) המעוטרת בזהב, ובשני תכשיטים המחוברים אליה: טוטפת וסרביטין, אלו התכשיטים הכתובים גם במשנתנו. מכך שנכתב בברייתא שהם מחוברים לכובע, משמע שאינן קמיעות התלויות בצוואר כהסבר רב יוסף. יש להעיר כי המשנה שלנו אוסרת לצאת בתכשיטים אלו, כאשר אינם תפורים לסבכה, משמע, שאם תפורים מותר. ואמנם הברייתא מתירה כאשר הם קשורים לסבכה. הגמרא מבארת בדיוק מה ההבדל בין שני תכשיטים אלו: איזו טוטפת? ואיזו סרביטין? אמר רבי אבהו: טוטפת - המוקפת לה מאזן לאזן. סרביטין - המגיעין לה עד לחייה. טוטפת הוא תכשיט המחובר לכובע, ונמשך מאוזן לאוזן, בדומה לציץ של כהן גדול. רבינו חננאל מסביר כי לכן תכשיט זה נקרא טוטפת, כי הוא מונח במקום הנחת תפילין של ראש, למעלה מן המצח. סרביטין הם גם קישוטים המחוברים לסבכה, מקיפים את הראש ומשתלשלים בצידי הראש, לכיוון לחייה של האשה. אמר רב הונא: עניות - עושין אותן של מיני צבעונין, עשירות - עושין אותן של כסף ושל זהב: רב הונא מוסיף עוד נתון על החומר ממנו עשויים שני התכשיטים הנ"ל. עניים היו עושים מחתיכות צמר ובד צבעוניים, והעשירים עשו אותם מכסף וזהב. יש לברר מה נפקא מינה לאור תוספת זו של רב הונא? שולחן ערוך (סימן ש"ג סעיף ב') לא מחלק בין עניות לעשירות, וככל הנראה לדעתו, בין לעניות ובין לעשירות אסור לצאת עם תכשיטים אלו, בין שעשויות מצמר ובד, ובין שעשויות מכסף וזהב. בכל אופן יש מחלוקת ראשונים האם עשירה יכולה לצאת בטוטפת של ענייה מבד, שהרי לכאורה, עשירה אינה רוצה להראות תכשיט "שלא מתאים למעמד שלה".
מהו המסר?חז"ל מלמדים אותנו שהחברה אמנם מבחינה בין עשיר לעני לפי סממנים חיצוניים, אך האדם נבחן בעיקר לפי אישיותו, מידותיו ומעשיו. לכן נשתדל לכבד כל אדם, לא להיגרר אחר לחץ חברתי, ולא למדוד את עצמנו או אחרים לפי כסף, אופנה או מעמד.
לע"נ אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב"ר ישראל פישל ז"ל ולע"נ חללי מערכות ישראל, ובתוכם הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי"ד שנפל בשבת קודש כ"ט אייר תשפ"ו ולע"נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז"ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ"ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected] |