לראות באור חיובי / רפי זברגר

שבת נה ע"ב

הקדמה

במאמר על הדף הקודם עסקנו באחריות הגדולה העומדת על "בעל שררה" והחובה של כל אדם כזה, להוכיח את כל "האנשים שבסמכותו". חכמים מחמירים בנושא זה וקובעים כי אם לא הוכיח "בעל השררה" את "אנשיו" הרי נחשב גם הוא חוטא בחטאם. במאמר זה נעסוק בצד השני של המטבע, ובלימוד זכות על אישים מהתנ"ך אשר על פניו נראה שהם חוטאים, אך חכמים מנסים בכל כוחם להוכיח כי לא חטאו. לימוד זכות זו מתחילה בעמוד ב' בדף שלנו ומסתיימת בסוף הפרק בדף הבא. 

הנושא

נתחיל בסימן שהגמרא מציינת, מי הם אותם אישים:

ראובן, בני עלי, בני שמואל, דוד, ושלמה, ויואש - סימן:

אלו הם האישים, עליהם מבקשת הגמרא ללמד זכות, למרות שפשט הפסוקים לכאורה מלמד אותנו אחרת. סימן זה מובא בגמרא, לאחר שכבר "הוכחנו" כי ראובן לא חטא, ועתה הגמרא מרחיבה באישים נוספים. כל "מאמרי הזכות" על אותם אישים נאמרו לראשונה על ידי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן.

נתאר במאמר זה את עיקרי הלימוד על מעשה ראובן, אותו מפרטת הגמרא בדף שלנו:

אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא - אינו אלא טועה, שנאמר (בראשית ל"ה, כ"ב):  וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר - מלמד שכולן שקולים כאחת.

בסוף אותו פסוק בו מתואר מעשהו של ראובן, נאמר כי ליעקב היו שנים עשר בנים. וכי אנו לא יודעים זאת? האם אנו לא יכולים לספור את בניו של יעקב? אלא, מכאן למד רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן, כי כל בניו של יעקב שקולים בצדקותם, ולכן יש "להבין" את תחילת הפסוק לא כפשוטו, כפי שממשיכה הגמרא להסביר:

אלא מה אני מקיים (שם):  וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו 

באמת נראה על פניו, כי ראובן חס וחלילה שכב עם פילגשו של אביו.

מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

מתרץ רבי שמואל בן נחמני בשם רבי יונתן כי ראובן "דאג לכבוד לאה אמו", כפי שמוסבר בברייתא מיד בהמשך:

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו. אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר (דברים, כ"ז, כ'): אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן - ויבא חטא זה לידו?

רבי שמעון בן אלעזר אומר כי ראובן "ניצל" מאותו עוון, שהרי לא ייתכן שהתורה אוסרת אשת אב (אחד הארורים בפרשת כי תבוא), וראובן יחטא בכך!

אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו? עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? עמד ובלבל את מצעה.

לאור זאת מסביר רבי שמעון (או התנא של הברייתא) כי ההסבר לפסוק, המציין לכאורה כי ראובן בכל אופן עבר על האיסור, הוא שונה מהפשט. נסביר לאור הסברו של רש"י אשר מרחיב מעט את הנאמר בברייתא זו:

מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה. ולמה בלבל וחלל יצועיו? שכשמתה רחל, נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל, ולא בשאר אהלים, ונתנה באהל בלהה. בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? לכן בלבל.

ראובן "דאג" לכבוד אמו. שכן, בדרך כלל מיטת יעקב הייתה באוהלה של רחל, ולאחר מותה העביר יעקב את מיטתו לאוהלה של בלהה שפחתה. ראובן "לא הסכים" ששפחת צרה של אמו (רחל היא "צרה" של אמו) תקדים את אמו, ולכן העביר את מיטת אביו לאוהלה של לאה אמו. זה נראה "כאילו" שהוא שכב עם בלהה.

הגמרא מוסיפה להביא עוד מספר תשובות להבנת הפסוק שלכאורה ניתן להבין ממנו כי ראובן חטא. 

מהו המסר?

• אנו רואים כי אמורא אחד (רבי שמואל בן רבי נחמני בשם רבי יונתן) אומר את כל המאמרים הללו, וחכמים אחרים הולכים בעקבותיו. נראה כי הגמרא מנסה ללמד אותנו ללכת בעקבותיו של רבי שמואל, ולהשתדל מאוד למצוא נקודות זכות באנשים, בוודאי באישי התנ"ך שאנו מבקשים ללמד עליהם זכות, ולהסיר מהם "אשמת חטא"  עד כמה שניתן. זהו "מסר חזק" לחיים, התובע מאיתנו לנסות ולראות אנשים אחרים באור חיובי. לנסות ולהסביר מעשים של אנשים לטובה, גם אם על פניו "נראים לא  טוב".
• גם לאור דרש זה, המוציא את הפסוק מידי פשוטו, עדיין נשארת "עננה" על מעשה ראובן. מכאן שיש לקחת אחריות על מעשינו אם נעשים באופן שאינו ראוי, אף אם בוצעו מתוך מניעים חיוביים.
• ה"עדות" של התורה כי כל בני יעקב שווים (וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר - מלמד שכולן שקולים כאחת), מלמדת כי ניתן לעשות תשובה. ראובן, אף על פי שעשה מעשה שלא כהוגן (למרות שאינו מוגדר כחטא), כנראה חזר בתשובה, ובסופו של דבר הוא נחשב צדיק כשאר האחים. 

לע"נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי"ד שנפל בשבת קודש כ"ט אייר תשפ"ו 

לע"נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז"ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ"ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.

ולע"נ  אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב"ר ישראל פישל ז"ל

תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]