מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת / רפי זברגר

שבת נ ע"ב

הקדמה

נלמד את המשנה בדף מ"ט.:

טומנין בשלחין ומטלטלין אותן,

מותר להטמין אוכל בעורות של בהמה, ואף מותר לטלטל את העורות, כיוון שהם אינם מוקצה. שכן ניתן להשתמש בעורות אלו לצורך ישיבה עליהם.

בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן.

גם בגיזי צמר מותר להטמין, אך אסור לטלטלם. שכן, גיזי צמר מיועדים לטוות ולארוג בהם, פעולות האסורות בשבת.

כיצד הוא עושה?

אחרי שלמדנו כי מותר להטמין בגיזי צמר, מנסה המשנה להבין כיצד בפועל יש לבצע זאת, מבלי לגעת בגיזי הצמר.

נוטל את הכסוי והן נופלות.

מסבירה המשנה כי יש ליטול את הכיסוי (שידית שלו אינה מכוסה בגיזי צמר), והגיזי צמר שהיו עליו נופלות מאליהן, ואין בכך בעייה, כיוון שזהו "טלטול מן הצד" שאינו נאסר בשבת.

הסיפא של המשנה שנלמד להלן, עוסקת באופן הוצאת האוכל מן הקדירה, העטופה בגיזי צמר, ושניהם (הקדרה  וגיזי הצמר) טמונים בתוך קופה (סל).

רבי אליעזר בן עזריה אומר: קופה - מטה על צדה ונוטל, שמא יטול ואינו יכול להחזיר.

רבי אליעזר חושש לקחת את הקדירה, שמא לאחר שיטלנה, גיזי הצמר מהצד יפלו למקום הקדירה, ולא יוכל להחזירה מבלי לטלטל את גיזי הצמר האסורים בטלטול. לכן רבי אליעזר מציע להטות את הקופה (עם הקדירה) על הצד, וכך יכול ליטול את התבשיל שנמצא בתוך הקדרה.

וחכמים אומרים: נוטל ומחזיר.

חכמים לא חוששים לחששו זה של רבי אליעזר, ולכן לדעתם מותר ליטול את הקדירה מן הקופה ולאחר מכן להחזירה. הגמרא מסבירה כי מדובר במקרה והגומא לא נתקלקלה (גיזי הצמר לא "נפלו" למקום הקדירה) ולכן חכמים מתירים להוציא את הקדירה, אך רבי יהודה חושש ולכן הוא אוסר להוציא את הקדירה (אלא רק להטות אותה).

הנושא

הגמרא דנה במקרים דומים לאלו של המשנה, בנושא טלטול גיזי צמר שבקופה:

אמר רב הונא: האי סליקוסתא, דצה שלפה, והדר דצה – שריא, ואי לאו – אסיר.

צמח רוחני הנקרא סליקוסתא, שהכניסו ענף ממנו לתוך אדמה, ולאחר מכן הוציאו אותו ושוב הכניסו לאותו חור, אם עשו את כל זאת בערב שבת, מותר לאחר מכן להוציא שוב את הענף מהאדמה גם בשבת.

הסבר: האדמה היא מוקצה שאסור להזיזה בשבת. אם יצר חור מספיק גדול לפני שבת, הרי שהוצאה והכנסה נוספת בשבת לא תזיז את האדמה, ולכן הותר להוציא, ושוב להכניס, גם בשבת קודש.

אמר שמואל: האי סכינא דביני אורבי, דצה שלפה, והדר דצה – שרי, ואי לאו – אסיר.

מימרא דומה של שמואל: אם אדם תוחב סכין לתוך כותל, לאחר מכן מוציאו ושוב מכניסו, הכל לפני שבת, הרי שמותר שוב להוציא ולהכניס גם בשבת, כיוון שנוצר כבר חור מספיק גדול, שהוצאה והכנסה נוספת לא תטלטל את האדמה שסביב אותו החור. 

מהו המסר?

• המסר הראשוני שניתן ללמוד מהלכות אלו כי "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". האדם הכניס, הוציא ושוב הכניס את הענף לתוך האדמה בערב שבת, ובכך "יצר מקום" להוצאת והכנסת הענף גם בשבת. כדאי ורצוי.
• יצירת הרגלים בחיים - אמנם מדובר פה על דבר פיזי (הוצאת והכנסת הענף), אך ניתן ללמוד מכך גם על שאר החיים. אם אדם רגיל למשהו, מתרגל ומבצע אותו מספר פעמים – בסופו של דבר הפעולה נעשית בצורה קלה ומיומנת להפליא. מומלץ להגיע "לרגע האמת" לאחר שתרגלנו זאת היטב קודם לכן.
• הרחבת הדעת - בהמשך לנקודה הקודמת, ניתן לעשות גם אנלוגיה בין הרחבת החור באדמה על ידי הכנסת והוצאת הענף, לבין "הרחבת הדעת" של האדם. נרחיב ונשכיל את דעתנו והשכלתנו על ידי הרחבת והעמקת "החורים בהשכלה" שלנו. נמלא עוד ועוד את החורים, ובהך נרחיב ונעמיק את הידע הכללי והפרטי שלנו.  

לע"נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי"ד שנפל בשבת קודש כ"ט אייר תשפ"ו 

לע"נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז"ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ"ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.

ולע"נ  אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב"ר ישראל פישל ז"ל

תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]