טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כל שתשמישו ועיבורו שוה יולדים ומגדלים זה מזה – רבייה
"כל שתשמישו ועיבורו שוה יולדים ומגדלים זה מזה, הכל משמשין פנים כנגד עורף, חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים, ואלו הן: דג ואדם ונחש. ומאי שנא הני תלתא? כי אתא רב דימי, אמרי במערבא: הואיל ודיברה עמהם שכינה" (בכורות, ח ע"א).
נושא מרכזי: האם מינים שונים מכליאים זה עם זה?
למאמרים נוספים העוסקים ברביית בעלי חיים לחצו כאן.
תקציר: הגישה המודרנית (ארנסט מאייר): מגדירה מין בדיעבד על פי תוצאה אוכלוסייתית-גנטית בשטח. האם האוכלוסיות מקיימות קשרי רבייה, מבודדות רבייתית, וצאצאיהן פוריים. הגישה התלמודית הולכת אל השורש הפיזיולוגי – אם דפוס התשמיש ומשך העיבור של בעלי החיים שווים במהותם (מעיד על קרבה ביולוגית), ההנחה היא שהם מסוגלים להעמיד צאצאים ("יולדים ומגדלים"). מדובר בהיפוך כיוון המראה ששתי הגישות נשענות על אותו מתאם ביולוגי בסיסי, אך מנקודות מוצא מחשבתיות הפוכות.
הראשונים (רש"י ורבינו גרשום) מפרשים את הכלל באמצעות דוגמאות מובהקות כגון בהמה דקה (כבש ועז), שבהן דפוס ההזדווגות (פנים כנגד עורף) ומשך העיבור (חמישה חודשים) זהים, מה שמאפשר מפגש והולדה ("רחל מתיש ועז מאיל"). מבחינה טקסונומית מודרנית, כבשים (54 כרומוזומים) ועזים (60 כרומוזומים) הם מינים נפרדים. מרבית ההזדווגות ביניהם מסתיימת בהפלה בשל פער כרומוזומלי, אך במקרים נדירים מאוד נולד צאצא היברידי חי (כדוגמת ה-Geep), שלרוב הוא עקר. עובדה זו מלמדת שהגדרת חז"ל מתייחסת לדמיון מערכתי המאפשר הולדה במצבי קיצון.
מדברי הגמרא נוכל להסיק שהטבע אינו פועל תמיד בקווים חד-משמעיים. קיימים מקרים נוספים של טשטוש גבולות (כגון הכלאות בין חמורים לסוסים או זברות שבהן יש לעיתים נקבות פוריות, וכלאי עופות וברווזים שונים שבהם קיימת פוריות חלקית או מלאה. מקרים אלו ממחישים מדוע חז"ל התמקדו בדמיון תפקודי-מערכתי ("תשמישו ועיבורו שוה") גם כאשר ההמשכיות הגנטית המלאה לדורות מוגבלת.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
דברי הגמרא מהווים הסתכלות סיבתית הפוכה לכלל ביולוגי בסיסי. כיום מגדירים מין על פי שיטתו של ארנסט מאייר שבחר להתמקד בצורת הרבייה כדי להגדיר מינים. עיקרון השיטה הוא: "מינים הם קבוצות של אוכלוסיות טבעיות היכולות לקיים ביניהן קשרי רבייה ומבודדות רבייתית מאוכלוסיות דומות אחרות". לפיכך, כדי שיצור יוגדר כמין מסוים ולא כאחר הוא צריך להיות מסוגל להתרבות עם בני אותו המין ובנוסף על צאצאיהם להיות פוריים, כלומר, מסוגלים להתרבות בעצמם (1). הגמרא לעומת זאת מגדירה מין על פי צורת התשמיש והעיבור ואומרת שרק בני אותו המין מעמידים צאצאים. בניסוח אחר:
הגישה המודרנית (ארנסט מאייר): מסתכלת על התוצאה האוכלוסייתית-גנטית בשטח ("האם הם מקיימים קשרי רבייה ומבודדים רבייתית וצאצאיהם פוריים?") ועל פי זה מגדירה מיהו "מין". הגישה התלמודית הולכת מהשורש – אם התשמיש והעיבור שלהם שווים במהותם (כלומר, הם בני מין דומה מבחינה ביולוגית-פיזיולוגית), התוצאה ההכרחית מכך היא שהם "יולדים ומגדלים זה מזה". זהו היפוך כיוון המראה כיצד התצפית הביולוגית הבסיסית על מתאם ברבייה הובילה הן את חז"ל והן את הביולוגיה המודרנית לאותה מסקנה מעשית על הגדרתם של מינים בטבע אך בנקודת מוצא מחשבתית שונה.
לאור העקרון שקיים מתאם בין שייכות למין משותף או רק דומה (2) והאפשרות להעמיד צאצאים פוריים מעניין יהיה לבחון את פירושי רש"י ורבינו גרשום בסוגייה. רש"י: "כל שתשמישו ועיבורו שוה - כגון כשב ועז ששניהם פנים כנגד עורף וימי עיבורן שוה ששוהין חמשה חדשים ויולדין אם בא אחד על מין חבירו". רבינו גרשום: "כל שתשמישו ועיבורו שוה כגון כל בהמה דקה טהורה שיולדת לה' חדשים היינו עיבורן שוה. ותשמישן שוה פנים כנגד עורף. יולדים ומגדלים זה מזה כגון רחל מתיש ועז מאיל יולדין זה מזה. ומגדלין שמתקיימין וולדותיהן. וכן נמי כל בהמה גסה שעיבורה ותשמישה שוה".
האם כבש ועז מכליאים זה עם זה?
כֶּבֶשׂ (כבשה) ועֵז נחשבים לשני מינים ביולוגיים נפרדים (כבשים שייכים לסוג Ovis עם 54 כרומוזומים, ועזים לסוג Capra עם 60 כרומוזומים), אך מפגשי הזדווגות ביניהם אכן מתרחשים בטבע ובמשק. עם זאת, מבחינה ביולוגית והלכתית, יש להבחין בין ההזדווגות עצמה לבין יצירת צאצאים חיים. כיוון שמבנה גופם ואופן ההזדווגות שלהם דומים, זכרים ונקבות ממינים אלו עשויים להזדווג באופן טבעי כאשר הם גדלים יחד ("תשמישן שווה"). מפגש זה עשוי להוביל להפריה וליצירת עובר היברידי. במרבית המכריע של המקרים, ההיריון מסתיים בהפלה טבעית בשל אי-תאימות כרומוזומלית קשה (הבדל של 6 כרומוזומים בין המינים), ולכן העובר מת בשלבים מוקדמים של ההתפתחות. במקרים נדירים מאוד נולד צאצא כלאיים חי (הנקרא באנגלית Geep ) (תמונה 1) – שילוב של Goat ו-Sheep). צאצאים מעטים אלו ששורדים הם כמעט תמיד עקרים (ראו עוד במאמר "גבי קדשים דכתיב כשב ועז, שאתה יכול להוציא כלאים מבינהם" (בבא קמא, עז ע"ב))).
תוצאות ההכלאה בין עזים וכבשים מצביעות על כך שהם אינם בני אותו מין ביולוגי. עלינו להניח שהגדרת המין כפי שהיא עולה מתוך הסוגיה חלקית (3) ויש צורך להוסיף מאפיינים משותפים נוספים. חז"ל עצמם הגדירו את הכבש והעז לעניין כלאים כבני מינים שונים (למשל במסכת בכורות (פ"ט מ"א): "... אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אין מתעשרין מזה על זה הכבשים והעזים שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה וכו'"). רש"י ורבנו גרשום הביאו את הדוגמה של כבש ועז הממחישה מקרה שבו לשני מינים נפרדים יש דמיון מסוים בצורת התשמיש ובמשך העיבור. כתוצאה מדמיון זה "אם בא אחד על מין חבירו" הם "יולדים ומגדלים זה מזה". ייתכן ודברי הגמרא מתייחסים לאירועים הנדירים של לידת geep ומקרים נדירים אף יותר של לידת geep פורה. ההכלאה בין עז וכבש מייצגת מצב ביניים בין הכלאה בין מינית שבה קיים בידוד רבייתי מוחלט להכלאה בין מינים קרובים הדומים בהתנהגות הרבייה.
אם נוותר על הדוגמה של הכבש והעז הרי שקיימות בעולם החי דוגמאות נוספות שבה מינים שונים מכליאים ומעמידים צאצאים פוריים. למשל בהכלאה בין חמורים לסוסים או זברות. באופן כללי הפרדות והפרדים עקרים אך במקרים נדירים ביותר תועדו נקבות פרד (Mules) שהצליחו להרות ולהמליט סייח כאשר זווגו עם סוס או חמור. הכלאות בין מינים שונים של ציפורים (כמו מינים שונים של ברווזים, פסיונים או פרושים) הן שכיחות למדי, וחלק ניכר מהם שומר על פוריות מלאה או חלקית. לדוגמה, הכלאות בין ברכיה (תמונה 2) (Mallard) לבין מיני ברווזים אחרים מניבות לעיתים קרובות צאצאים פוריים.
מקרים אלו מחזקים את המסקנה שהטבע אינו פועל תמיד בקווים חדים. אמנם "הכלל הביולוגי" מציב גבול ברור בין מינים אך קיימים גם אזורי דמדומים (כמו במקרה של הכבש והעז, העופות, הפרדים ועוד) שבהם מנגנוני הבידוד הרבייתי עדיין אינם מוחלטים. עובדה זו ממחישה מדוע חז"ל נדרשו להגדרות המבוססות על דמיון התשמיש והעיבור. לעיתים הדמיון המערכתי מאפשר חיבור והולדה גם אם ההמשכיות הגנטית המלאה מוגבלת או נעצרת בהמשך הדורות.
(1) החמור והסוס אומנם יכולים להתרבות זה עם זה אך הפרד, צאצאם, נולד עקר.
(2) דמיון באופן הרבייה כגון רחל ותייש או עז ואיל.
(3) משום שהיא מתייחסת לאופן הרבייה בלבד.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
