מדוע נוהגים לא למנות שליח?

הרב דב קדרון

בכורות נ ע"א

בגמרא מסופר שרב אשי שלח כסף לכהן כדי לפדות את בנו, ומכאן נראה שיכול אדם לפדות את בנו באמצעות שליח.

לכאורה אין סיבה שלא תהיה אפשרות כזו, כמו שבכל התורה שלוחו של אדם כמותו, אולם בשו"ת הריב"ש (סימן קלא) השואל הניח בשאלתו שאי אפשר לקיים את מצות פדיון הבן באמצעות שליח והריב"ש בתשובתו לא הגיב על כך, ומכך הסיק הרמ"א שכך סבור גם הריב"ש עצמו, ומכיוון שלא נמצא מי שכתב בפירוש להיפך, פסק בהגהתו לשולחן ערוך (יו"ד שה,י) שאין האב יכול לפדות את הבן על ידי שליח.

רבים מהפוסקים האחרונים חולקים על הרמ"א וסבורים שאין סיבה שמצות פדיון הבן תהיה שונה ממצוות אחרות שניתן לקיימן באמצעות שליח.

החתם סופר (שו"ת יו"ד סימן רצז) כתב שרבים שגו בהבנת דברי הריב"ש, כי כוונתו הייתה שאדם אחר שאינו אבי הבן לא יכול לתת מכספו ולפדות את הבן, כלומר לקיים את המצווה במקום האב, אולם אם האב עצמו פודה את בנו בכספו ורק ממנה שליח כדי להעביר את הכסף לכהן בוודאי שהדבר אפשרי.

עם זאת מסיק החתם סופר (שם סימן רצג) שלא נוהגים לקיים מצוה זו על ידי שליח, משום שנאמר (שמות יג,טו): "אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה", ומשמעות הפסוק היא ששחיטת הבכור ופדיון הבן נעשים באופן אישי על ידי האדם עצמו ולא על ידי שליח, ועל זה שואל הבן: "מה זאת?" מדוע מצוות אלו לא מתקיימות על ידי שליח, כמו בדרך כלל, ומשיב האב: "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור" ה' בעצמו ולא על ידי שליח, על כן אני זובח ולא על ידי שליח, וכל בכור בני אפדה בעצמי ולא על ידי שליח.