|
מדע והלכה / רפי זברגרשבת מב ע"א-ע"ב
הקדמהנלמד את המשנה המתחילה בעמוד א' ומסתיימת בעמוד ב': האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין, אם הוריד מחבת (אלפס) או סיר (קדרה) מהאש בית השמשות לפני שבת, אסור להכניס בשבת בכלים אלו תבלין בעודם רותחים, כיוון שהחום החזק יכול לגרום לבישול התבלין. אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי. ממשיכה המשנה וקובעת כי אם העביר את התבשיל שהיה במחבת או בקדירה לתוך קערה או תמחוי (כלי גדול שממנו מעבירים לצלחות (קערות בלשון רש"י) של האנשים, הרי מותר לשים בתוכם את התבלין, כיוון שהם מוגדרים "כלי שני", ואין בישול בכלי שני. רבי יהודה אומר: לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. רבי יהודה חולק על תנא קמא וסובר כי מותר לתת את התבלין בכל דבר (יוסבר בגמרא) כיוון שתבלין אינו מתבשל. אבל אסור לשים את התבלין בתבשיל שיש בו חומץ או ציר דגים, כיוון שהם חריפים ואז יגרמו לבישול התבלין.
הנושאנלמד את כל הגמרא על המשנה: איבעיא להו: רבי יהודה ארישא קאי ולקולא, או דילמא אסיפא קאי ולחומרא? מתלבטת הגמרא לאיזה קטע במשנה מתייחס רבי יהודה: האם לרישא בה החמיר תנא קמא ואסר לשים תבשיל בכלי ראשון, אפילו שירד מן האש, ורבי יהודה מקל ואומר כי מותר לשים בכלי ראשון, מלבד אם יש בתבשיל חומץ או ציר דגים. או שרבי יהודה מתייחס לסיפא, שלפי תנא קמא מותר לשים תבלין בכלי שני בכל מקרה, ורבי יהודה מחמיר ואוסר לשים תבלין אם יש בתבשיל חומץ או ציר דגים. תא שמע: דתניא, רבי יהודה אומר: לכל אילפסין הוא נותן, לכל הקדירות רותחות הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. מביאה הגמרא ברייתא המוכיחה כאפשרות הראשונה: רבי יהודה התייחס לרישא אשר בה למדנו חומרא של תנא קמא, ובא רבי יהודה ומקל ואומר כי מותר לשים תבלין גם בכלי ראשון (קדרות רותחות), אלא אם כן יש בתבשיל חומץ או ציר דגים. עתה הגמרא תציג שתי לשונות בעקבות דברי רב יוסף, בדעת תנא קמא במשנה (האוסר לשים תבלין בכלי ראשון ומתיר לשים תבלין בכלי שני). סבר רב יוסף למימר: מלח - הרי הוא כתבלין, דבכלי ראשון – בשלה, ובכלי שני - לא בשלה. רב יוסף סובר (בשתי הלשונות) כי מלח מוגדר כתבלין, ולכן לפי תנא קמא המלח יתבשל בכלי ראשון, אך לא בכלי שני אמר ליה אביי: תני רבי חייא - מלח אינה כתבלין, דבכלי שני נמי בשלה אביי עונה לרב יוסף בלשון הראשונה, כי מלח אינה כתבלין (בניגוד לדעת רב יוסף) בכך שהמלח מתבשל אפילו בכלי שני (כשהחום עדיין ברמה של "היד סולדת בו"). כלומר הוא אולי יוגדר "קלי בישול" ברמה מסוימת, שמסוגל להתבשל גם כשהחום פחות גבוה. ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן: צריכא מילחא בישולא כבשרא דתורא. קובעת הגמרא כי רב נחמן חולק על שני האמוראים, רב יוסף ואביי. שכן, לפי רב נחמן מלח מתבשל רק אם יש חום גבוה מאוד, בדומה לבישול של בשר השור - רק בכלי ראשון אשר נמצא ממש על האש. אבל כלי ראשון שירד מן האש, מלח אינו מתבשל בו. רב יוסף לא מסכים לכך, שכן הוא אוסר להכניס מלח לכלי ראשון. אביי כמובן חולק על רב נחמן לפי לשון זו, שכן הוא סובר שאסור להכניס מלח אפילו לכלי שני, כל שכן לכלי ראשון. ואיכא דאמרי סבר רב יוסף למימר: מלח הרי הוא כתבלין, דבכלי ראשון – בשלה, בכלי שני - לא בשלה. דברי רב יוסף בלשון השנייה זהים לדבריו בלשון הראשונה: מלח מתבשל בכלי ראשון אך לא מתבשל בכלי שני. אמר ליה אביי: תני רבי חייא - מלח אינה כתבלין, דבכלי ראשון נמי לא בשלה, דברי אביי בלשון השנייה הפוכים לגמרי מדבריו בלשון הראשונה. בלשון זו חולק אביי על רב יוסף, ומקל אפילו בכלי ראשון. הוא סובר שמלח אינו מתבשל אפילו בכלי ראשון, אלא אם כן הוא נמצא ממש על האש. והיינו דאמר רב נחמן: צריכא מילחא בישולא כבישרא דתורא: ובלשון הזאת דברי אביי זהים ממש לדבריו של רב נחמן, המלח הוא "קשי בישול" ומתבשל כמו בשר השור, רק בכלי ראשון על האש. אם כלי ראשון ירד מן האש, מלח אינו מתבשל בו.
מהו המסר?למדנו היום שתי לשונות בדברי אביי החולקים מקצה לקצה. לפי הלשון הראשונה מלח מתבשל גם בכלי שני, ולפי הלשון השנייה מלח אינו מתבשל אפילו בכלי ראשון. אם נבדוק את השאלה באופן מדעי, הרי שהיום מקובל לומר כי המלח השולחני ((NaCl הוא אחד החומרים היציבים ביותר מבחינה כימית, ואינו משתנה כלל וכלל עד טמפרטורה של 801 מעלות צלסיוס! בטמפרטורה זו גבישי המלח הופכים להיות נוזלים, אך המבנה הכימי שלו נשאר בעינו. הבישול שלנו שמגיעה לנקודת רתיחה של 100 מעלות צלסיוס, רחוק מאוד מאותה נקודת חום המיוחדת למלח. בכל שאלה הלכתית יש לבחון את המציאות כפי שידוע לנו כיום, ולאחר מכן לבחון את כללי ההלכה לאור אותה מציאות. ואמנם חלק מפוסקי הדור האחרון פסקו לאור נתוני המדע העכשוויים, כי המלח הוא "קשי בישול" ולכן מותר להכניסו אפילו לכלי ראשון (כרב נחמן ואביי בלשון השנייה). כך פסקו ערוך השולחן והרב עובדיה והסבירו כי המלח עבר בישול קודם, ולכן מותר להכניסו גם לכלי ראשון. לעומתם, המשנה ברורה שפירש את הרמ"א שהחמיר כלשון הראשונה, מסביר את החומרה, "מפני שיש אומרים דמלח שלנו נוח להתבשל". אנו רואים שיש גישות שונות ב"שילוב המדע עם ההלכה", ואנו, אין לנו אלא "לעשות לנו רב" וללכת לאורו.
לע"נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי"ד שנפל בשבת קודש כ"ט אייר תשפ"ו לע"נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז"ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ"ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. ולע"נ אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב"ר ישראל פישל ז"ל תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected] |