מנהיג אקטיבי לעומת מנהיג פסיבי

הרב דב קדרון

בכורות מח ע"א

בדרך כלל אסור למלווה לגבות חוב מן הערב קודם שיתבע את הלווה, הערב משלם רק אם אין אפשרות לגבות מהלווה.

נחלקו הראשונים (מובא בבירור הלכה ב"ב קעג,ב) מה הדין אם התנו מראש שיוכל המלווה לגבות ממי שירצה: לדעת הרמב"ן, תנאי זה מועיל, שכן בדיני ממונות אדם רשאי לשעבד עצמו כפי רצונו, והערב מקבל עליו את החיוב אף במקום שהלווה יכול לפרוע. לעומת זאת, לדעת הרשב"א אין התנאי מועיל, מאחר שאין דעת הערב להשתעבד כל זמן שניתן לגבות מן הלווה עצמו. אפשר להגדיר זאת שלדעת הרמב"ן הערב הוא ערב אקטיבי, ואילו לדעת הרשב"א הוא ערב פסיבי.

במדרש תהלים (שוח"ט ח,ג) נאמר שתלמידי חכמים הממונים כרבנים ומנהיגי הציבור מקבלים על עצמם להיות ערבים כלפי הקב"ה שהציבור שתחת הנהגתם יקיים את התורה.

בהתאם למחלוקת שבין הרמב"ן והרשב"א נראה שישנם שני סוגים של מנהיגים: יש מנהיגים שהם מטבעם יותר פסיביים ויש שהם מטבעם יותר אקטיביים. המנהיג הפסיבי לא נענש על עבירות הציבור בתור ערב כל זמן שיש אפשרות להיפרע מהציבור שתחת הנהגתו, אולם המנהיג האקטיבי שהיה יכול למנוע את הציבור מחטא ולא עשה זאת - יכול להיענש אף לפני שנענש הציבור.

כך אפשר להבין את ההבדל שבין שתי גרסאות המשנה, המובאות בגמרא במסכת מכות (יא,א) לגבי הכהן הגדול. לפי גרסה אחת הכהן הגדול מן הסתם היה מת כאשר רוצח בשוגג גלה לעיר מקלט, משום שלא התפלל על מניעת המקרה - זהו במנהיג אקטיבי. לפי גרסה אחרת מן הסתם הכהן הגדול לא היה מת, כי גרסה זו מתייחסת למנהיג פסיבי.