|
צעד אחד אחורה / רפי זברגרשבת מ ע"א
הקדמהבדף הקודם למדנו את דעת רבה בר בר חנה אשר פסק כרבי יהודה כי אין לרחוץ או לשטוף את כל הגוף במים חמים בשבת, גם אם הוחמו לפני השבת. במאמר זה נצטט ברייתא המרחיבה את איסור "גזירת המרחצאות".
הנושאתנו רבנן: מרחץ שפקקו נקביו מערב שבת למוצאי שבת - רוחץ בו מיד. פקקו נקביו מערב יום טוב - למחר נכנס ומזיע ויוצא, ומשתטף בבית החיצון. מרחץ שהוחמו מימיו לפני שבת, ובשבת הפסיקו את פעולת החימום (פקקו את נקביו (משם נכנס החום למים)) – במקרה זה מותר לרחוץ בו מיד במוצאי שבת (כיוון שהמים לא הוחמו בשבת), ואין צורך לחכות זמן "בכדי שיעשו" (זמן המספיק לחמם שוב את המים), אך בשבת אסור להתרחץ במרחץ כזה. לעומת זאת, אם מדובר ביום טוב, וחיממו לפני יום טוב, הרי שהתירו להזיע בתוך המרחץ (סאונה), אך לא להתרחץ. "בבית החיצון" (מעין מקלחת) מותר גם להתרחץ אך לא לטבול בתוך בית המרחץ עצמו, מחשש שמא יראו אחרים ויחשבו כי מותר לטבול. אמר רב יהודה: מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו מערב יום טוב, למחר נכנס רבי אליעזר בן עזריה ורבי עקיבא והזיעו בו, ויצאו ונשתטפו בבית החיצון, אלא שחמין שלו מחופין בנסרים. רב יהודה מספר כי רבי אליעזר ורבי עקיבא ביצעו את מה שהברייתא התירה ביום טוב, להזיע במרחץ שמימיו הוחמו בערב החג, ופקקו את נקביו. הם אף שטפו את עצמם בבית החיצון, כפי שהותר בדעת תנא קמא בברייתא. מוסיף רב יהודה כי בית המרחץ החיצון היה מכוסה (מחופים בלשון הברייתא) בנסרים, כך שאין חשש שהמים התחממו במהלך יום טוב. כשבא הדבר לפני חכמים, אמרו: אף על פי שאין חמין שלו מחופין בנסרין. כאשר חכמים שמעו על סיפור המעשה, אמרו שמותר להתרחץ ביום טוב בבית החיצון, אפילו שהוא אינו מחופה בנסרים, כפי שאמנם משמע מלשון הברייתא. ומשרבו עוברי עבירה - התחילו לאסור. אמבטיאות של כרכין - מטייל בהן ואינו חושש. מסיימת הברייתא ופוסקת, כי לאחר ש"רבו עוברי עבירה" (יוסבר בהמשך) אסרו אף להזיע בבית המרחץ. אך גם לאחר גזירה זו, התירו ללכת בבתי מרחץ גדולים מאוד, שלא על מנת להזיע, ולא חוששים שמא יראו אותם ויחשבו שמותר להזיע. מאי עוברי עבירה? הגמרא שואלת איזו עבירה עברו שבעטייה גזרו אפילו על הזיעה. דאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת, התחילו הבלנים להחם בשבת, ואומרים מערב שבת הוחמו. בשלב ראשון, לפני גזירת המרחצאות, התירו להתחרץ במים חמים אשר חוממו מערב שבת, אך הבלנים (עובדי בתי המרחץ) חיממו בשבת (באופן שמותר מדאורייתא אך חכמים גזרו על כך) וסיפרו לכולם כי המים באמת הוחמו בערב שבת. אסרו את החמין, והתירו את הזיעה. ועדיין היו רוחצין בחמין, ואומרים מזיעין אנחנו. בעקבות כך גזרו חכמים את גזירת המרחצאות, ואסרו לטבול אפילו במים שהוחמו לפני השבת, אך התירו להזיע (כפי שמתואר ברישא של הברייתא, ובסיפור על רבי אליעזר ורבי עקיבא). גם לאחר הגזירה אנשים טבלו אך סיפרו שהם הזיעו. כלומר לא קיימו בפועל את גזירת המרחצאות (ואילו הם "עוברי עבירה"). אסרו להן את הזיעה והתירו חמי טבריה, ועדיין היו רוחצין בחמי האור ואומרים בחמי טבריה רחצנו. בשלב הבא אסרו גם את הזיעה (סיפא של הברייתא) אך התירו להתרחץ בחמי טבריה, שם אין חשש של חימום המים, (שכן אלו מים "הבאים מהטבע"). גם כאן בפועל אנשים הלכו לבתי מרחץ וסיפרו שהם הלכו לחמי טבריה המותרים. אסרו להן חמי טבריה, והתירו להן את הצונן. בשלב האחרון של הגזירות אסרו גם לטבול בחמי טבריה, אך התירו להתרחץ במים קרים. ראו שאין הדבר עומד להן, התירו להן חמי טבריה, וזיעה במקומה עומדת. הגזירה האחרונה "לא עמדה במבחן המציאות", ואנשים "לא יכלו לעמוד" בכך שאסרו להם את הכול, ולכן החזירו שלב אחד אחורנית, והתירו את חמי טבריה, אך גזירת הזיעה נשארה בעינה באיסור. כלומר, אין היתר לטבול ואף להזיע בבתי מרחץ במים חמים, אף שהוחמו המים בערב שבת, מותר רק לטבול בחמי טבריה.
מהו המסר?מן השלבים השונים של גזירת המרחצאות ניתן ללמוד מספר מסרים חינוכיים מעניינים:
זו גם מעלה גדולה בכל מרחבי החיים, ובמיוחד בתא המשפחתי. הורה שמסוגל לחזור בו מדעתו או מהוראתו הקודמת, זו בהחלט תכונה טובה, אשר בסופו של דבר מגבירה את האמון בין כולם לטובה.
לע"נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי"ד שנפל בשבת קודש כ"ט אייר תשפ"ו לע"נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז"ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ"ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. ולע"נ אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב"ר ישראל פישל ז"ל תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected] |