הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמרה קמיה; אביי ורב יוסף

[תנאים ואמוראים]

זבחים קיח ע"ב

"כי אתא רב דימי אמר רבי, בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל: בשילה, ונוב וגבעון, ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר: +דברים לג+ חופף עליו כל היום, כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין. כי אזיל אביי אמרה קמיה דרב יוסף, אמר: חד ברא הוה ליה לכייליל ולא מיתקן, והכתיב: +תהילים עח+ ויטש (את) משכן שילה, וכתיב: +תהילים עח+ וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר.
אמר רב אדא: מאי קא קשיא ליה? דלמא שכינה בחלק בנימין וסנהדרי גדולה בחלק יוסף.."

1.
אביי אמר את המימרא ששמע מרב דימי לרב יוסף [שהיה רבו של אביי], ורב יוסף הגיב בחריפות על דברי אביי.

2.
נשאלת השאלה: הרי אביי לא אמר את המימרא מעצמו אלא משמו של רב דימי ומדוע אביי "אשם"?

3.
הגמרא לא ניסחה כאן "אמר אביי משמיה רב דימי", אלא היא מביאה את דברי רב דימי בתחילה ולאחר מכן הגמרא מודיעה לנו שאביי אמר את דברי רב דימי לרב יוסף - "כי אזיל אביי אמרה קמיה דרב יוסף".

3.1
"אזיל/ "אזל" / "סליק" / "שמעה" / ... אמרה קמיה" - 11 מופעים בש"ס.

4.
כנראה יש לומר: כאשר אמורא מוסר לרבו דברים של אמורא אחר ברור שהוא מסכים לדבריו. ויותר מכך, הדברים שנאמרו על ידי רב דימי כנראה לא היו מטעם עצמו, אלא היו מסורות שונות מטעם חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל,

"תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רב דימי
רב דימי -
אמורא בדור השלישי - הרביעי. נראה שהיה בבלי ("אגרת רב שרירא גאון"). היה מ"הנחותי", כלומר היה יורד להביא תורת א"י לבבל והביא עשרות דינים מחכמי א"י, ובחזרו הביא מתורת בבל לא"י."

ולכן אביי קיבל אותם, ולכן רב יוסף "כעס" על אביי שאמר דבר שנסתר מפסוק.

5.
וקשה, הרי רב אדא הגיב לקושיית רב יוסף והגמרא דנה בכך ומדוע רב יוסף "כעס" על אביי.

6.
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רב אדא
רב אדא -
אמורא ארץ ישראלי בדור השני - השלישי. תלמידו של ר' שמלאי (סוטה ל"ח ע"ב), ושל רב (יבמות פ"ג ע"ב). בבבלי סוטה (שם) ובירושלמי (תרומות פ"י ה"ו) מובא בלי ר'. אבל בבבלי יבמות (שם) מובא: רב אדא.

משמע שרב אדא חי לפני רב יוסף ואביי, א"כ כיצד רב אדא ענה לרב יוסף?

7.
ואולי יש לומר שאביי היה צריך לדעת את שיטת רבו - רב יוסף - לגבי פרשנות הפסוק "ויטש...".
וכנראה שפרשנות זו [וגם קושיית רב יוסף] כבר היו ידועות בדורות קודמים.

8.
ויש להעיר: רב דימי אמר משמו של "רבי" [אמנם בשיטה מקובצת מוחק את המלה "רבי"]. ולכאורה משמע שהוא שמע מ"רבי" עצמו מפני הניסוח "רב אדא אמר רבי" [אם כך, הרי שלמרות שהיה תלמידו של רב הוא שמע בצעירותו מ"רבי"].

9.
מסקנה: סוגייתנו עוסקת במסורות קדומות שהיו ידועות לפחות מתקופת "רבי". ורב יוסף "כעס" על אביי ש"שכח" את המסורת של רבו - רב יוסף!