הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מכאן אמרו"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים קיז ע"א

... אלא לעולם כולהו תלתא הוו, ומאי לא היו אלא שתי מחנות? לקליטה. מכלל דבמדבר הואי קלטה מחנה לויה? אין, והא תניא: +שמות כא+ ושמתי לך - מקום בחייך, מקום - מקומך, +שמות כא+ אשר ינוס שמה - מלמד שמגלין במדבר, להיכן גולין? למחנה לויה. מכאן אמרו: בן לוי שהרג - גולה מפלך לפלך, ואם גלה לפלכו - פלכו קולטו. מאי קרא? אמר רב אחא בריה דרב איקא: +במדבר לה+ כי בעיר מקלטו ישב, עיר שקלטתו כבר.

1.
הגמרא מלמדת שמחנה לויה היה "קולט" רוצח בשגגה.

2.
והיא מביאה הוכחה מברייתא. ההוכחה נפתחת בביטוי "והא תניא" – בשתי מילים – שמשמעותו "בניחותא", כהוכחה לנאמר במשפט הקודם ולא כסתירה [ואז הביטוי היה במילה אחת "והתניא". כך הוא הכלל בדרך כלל בנוסח הגמרא].

3.
הברייתא לומדת מהפסוק "ושמתי לך מקום" "להיכן גולים – למחנה לויה", ורש"י מפרש שהלימוד הוא מהמילה "לך מקום" שמחנה לויה שהוא מחנהו של משה רבנו הוא זה שיכול לקלוט רוצחים בשגגה.

4.
ממשיכה הגמרא, ולומדת מהפסוק לעיל דין נוסף. הביטוי שמהווה פתיחה ללימוד הנוסף הוא "מכאן אמרו..." [יותר מ-50 מופעים בש"ס].

5.
מהמילה "לך..." נלמד דין נוסף, שבן לוי שרצח בשגגה גם הוא צריך לגלות לעיר מקלט [ראה ברש"י]. ואם לא גלה לעיר מקלט אחרת אלא "רק" החליף שכונה בעירו - גם נקרא ש"נקלט", כמו שמחנה הלויה היה קולט במדבר.

6.
הגמרא שואלת "מאי קרא?" כלומר מניין נלמד דין זה, והיא עונה, שנלמד מפסוק אחר - "בעיר מקלטו ישב" - שאין צורך לעבור לעיר אחרת אלא די בכך שעובר שכונה באותה העיר שבא נמצא הלוי.

7.
נשאלת השאלה מדוע הגמרא שאלה "מאי קרא" הרי כבר נלמד מהפסוק הקודם [ראה "מתיבתא", הערה ח, וב"ילקוט ביאורים", עמוד רעז].

8.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תע:

מכאן אמרו, מצינו דקאמר ועיקר ילפותא לא הוי מההוא קרא דמייתי שם דכבר נפקא לן מקרא אחרינא במקום אחר והוי עיקר דרשא
ו"מכאן אמרו" דקאמר לאו דווקא אלא כלומר אף כאן אתה יכול לסמוך קצת בפרק אלו עוברין דף מ"ח א' דרשינן מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטלה במאתים וכתב רש"י ז"ל ובעלמא בספרי נפקא לן שפיר דערלה וכלאי הכרם בטלין במאתים והאי מכאן לאו דווקא אלא אף כאן אתה יכול לסמוך קצת ע"כ

ובזה ניחא מאי דאיתא בפ"ק דע"ז [עבודה זרה דף יח א'] בההוא עובדא דאשתו דרחב"ת מכאן אמרו כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו הגם דבשבועות דף ל"ט א' נפקא לן הכי מקרא דוכשלו איש באחיו ואין צורך למה שלמד מזה בעל צרור החיים בפ"ה מהלכות ברכות דף כ"ו כ' ע"ש וע"ע פסחים דף צ"ט א' מכאן אמרו חכמים יפה שתיקה וכו' וברש"י שם:

הביטוי "מכאן אמרו" בדרך כלל קשור ללימוד מפסוק מסויים, ועל זה אומר ה"יד מלאכי" שלפעמים המקור העיקרי לדין הוא דווקא מפסוק אחר, אלא שכוונת הגמרא לומר שגם מהמקור הנוכחי יש ראיה "קצת". [על סמך דברי רש"י, שם].

9.
אבל עדיין נראה לי קצת קשה, אם זה לא מקור הדין בשביל מה היה צורף להביאו? רק בשביל דוגמא נוספת?

10.
אלא, נראה לומר: הביטוי "מכאן אמרו" פירושו: את הדין הידוע מיישמים במקרה המדובר. או אולי ביתר הדגשה.

11.
לסיכום: עיקר הלימוד הוא מהפסוק השני שעונה על "מאי קרא?". והפסוק הראשון שעליו נאמר "מכאן אמרו" הוא לא הבסיס ללימוד הדרשה, אלא הוא "רק" יישום הכלל.