וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה
זבחים קיג ע"ב
"אמאי מתו? משום הבלא; כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: ברותחין קלקלו וברותחין נידונו, דכתיב הכא: (בראשית ח, א) וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם, וכתיב התם (אסתר ז, י) וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה".
מניין למדו שברותחין נידונו? הרי חֲמַת המלך היא הַחֵמָה שלו, ולא הַחוֹם שמשורש ח-מ-ם!
האם זו דרשה בלבד?
בלשון המדוברת קיימים הביטויים: בעל דם חם, הדם עלה לו למוח, חמום מח. האם גם בלשון המקרא קיימת משמעות כזו?
ואמנם גם בלשון מקרא כתוב: (דברים יט, ו) פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ כִּי יֵחַם לְבָבוֹ. ופירוש לבבו – הֶרְגֵּשׁ נפשו.
וכתוב בתהלים פט, מז: תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ חֲמָתֶךָ.
והמילה חֵמָה גם היא משורש ח-מ-מ.
