הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אתמר נמי" ["איתמר נמי"]

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים קיג ע"א

"וכי תימא דלא מקיש, והא אתמר: (שחטה שלא כנגד הפתח - רבי יוחנן אומר: פסולה ושחט והזה; ריש לקיש אמר: כשרה, +במדבר יט+ אל מחוץ למחנה ושחט! ואיתמר נמי): שרפה שלא כנגד הפתח - רבי יוחנן אמר: פסולה, ור' אושעיא אמר: כשרה; ר' יוחנן אמר פסולה, ושרף והזה; ורבי אושעיא אמר כשרה, +במדבר יט+ על פרשה ישרף - מקום שפורשת למיתה שם תהא שריפתה!"

1.
הגמרא מביאה שתי מחלוקות אמוראים שבהם רבי יוחנן סובר שיש היקש ל"והזה". גם השחיטה מוקשת להזהה וגם השריפה מוקשת להזהה.

2.
לפי הגירסא בגמרא לעיל – ההיקש של "ושחט" – "והזה" נאמר במפורש על ידי רבי יוחנן. לשם מה הובאה גם המחלוקת של רבי יוחנן לגבי השריפה אם היא מוקשת להזהה?

3.
לגבי ר' אושעיא יש לבדוק אם מדובר על "רבי אושעיא" שהיה רבו של רבי יוחנן [לעומת "רב אושעיא" שהיה תלמידו של רבי יוחנן].

4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקעו:

רבי אושעיא ור' יוחנן הלכה כר' אושעיא דרביה דר' יוחנן הוא. כ"כ מרן בכ"מ בפ"ז מהלכות קרבן פסח הלכה ז' ובפח"י מהלכות שבת הלכה ג' כפי גירסתו שם בגמ' ועיין פ"א מהלכות חגיגה הלכה ד' שתמה על הרמב"ם שפסק כר' יוחנן לגבי ר' אושעיא וכן ראיתי להר"ב ספר יוחסין שכתב דר' אושעיא היה רבו של ר' יוחנן וכ"כ בפשיטות מוהרי"ט בסוף חידושי כתובות ואני בעניותי לא ידענא למה השמיטוהו בעלי הכללים גם לא ראיתי להרי"ף והרא"ש שהזכירו כן בשום מקום כשם שהזכירוהו גבי חזקיה ובר קפרא ור' ינאי שהיו רבותיו דר' יוחנן:

הוא מביא את דברי ה"כסף משנה" שהלכה כרבי אושעיא נגד תלמידו רבי יוחנן, והוא מקשה במקום מסויים מדוע הרמב"ם פסק כרבי יוחנן דווקא. גם בסוגייתנו הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן לעומת רבי אושעיא.

5.
ונראה לומר שהרמב"ם סובר שלמרות שרבי יוחנן היה תלמידו של רבי אושעיא הלכה כמותו משום גדלותו המיוחדת [שהרי ידוע שהלכה כרבי יוחנן גם נגד רב ושמואל יחדיו].

6.
אבל יותר קל לומר שבסוגייתנו מדובר על "רב אושעיא" שהיה תלמידו של רבי יוחנן וממילא ברור מדוע בסוגייתנו הלכה כרבי יוחנן.

7.
יש לציין שמתוך כ 100 מופעים בש"ס של "איתמר נמי" יש יותר מ 20 פעמים ש"איתמר נמי" בשם רבי יוחנן.

8.
אולי יש לומר שיש כאן הכרעה הלכתית של עורך הגמרא. כאשר הגמרא מביאה מימרא של "איתמר נמי" עם שמות אמוראים אחרים ניתן לומר, שעל ידי השימוש של "איתמר נמי" עורך הגמרא מכריע כדעת אלה שמובאים אחרי "איתמר נמי". וכמו שמביאים הוכחה מברייתא "תניא נמי הכי" [ומקובל לומר שביטוי זה מוכיח שהדין שעליו נאמר "תניא נמי הכי" נפסק להלכה], כך הגמרא מביאה הוכחה לדין שלפניו מדברי אמוראים אחרים ["איתמר נמי"], ובעקבות ההוכחה נפסק הדין להלכה כאותה דעה.

9.
ובסוגייתנו, למרות שגם ב"איתמר נמי" מוזכר רבי יוחנן עצמו, נאמר שהביטוי "איתמר נמי" מעיד ש"עורך הגמרא" פוסק כאותה דעה שמובאת בשתי המימרות – רבי יוחנן.