הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "סיפא אתאן"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים קיב ע"א

"הא מני? רבי נחמיה היא, דאמר: שירי הדם שהקריבן בחוץ - חייב. אי רבי נחמיה, אימא סיפא: קבל דמה בשני כוסות, נתן שניהם בפנים - פטור, שניהם בחוץ - חייב, אחד בפנים ואחד בחוץ - פטור, והאמר רבי נחמיה: שירי הדם שהקריבן בחוץ - חייב! סיפא אתאן לתנא קמא דרבי אלעזר ברבי שמעון, דאמר: כוס עושה דחוי לחבירו."

1.
הפרשנים מרחיבים מאד בסוגיה זו. הגמרא אומרת שמשנתנו לא מתאימה בעקביות לתנא אחד, אלא, הרישא לפי רבי נחמיה והסיפא לפי תנא אחר.
בדרך כלל משתדלת הגמרא להעמיד "סתם משנה" כדעת תנא אחד ורק כשאין ברירה היא קובעת שכל חלק במשנה מתאים לדעתו של תנא אחר.

2.
אמנם משמע קצת מהפרשנים שכוונת הגמרא לומר, שדעתו של רבי נחמיה עצמו [שהרישא כמותו] היא כדעת תנא קמא בברייתא אחרת [זבחים דף לד עמוד ב].

3.
כלומר, הרישא היא כדעת רבי נחמיה - "שירי הדם שהקריבן בחוץ - חייב" - והסיפא היא כדעת תנא קמא שחולק על רבי אלעזר ברבי שמעון. ודעה זו משלימה את שיטת רבי נחמיה.

4.
לפי האמור לעיל יתכן שיש משמעות ייחודית לביטוי "סיפא אתאן" והיא, שהסיפא משלימה את הדין שנאמר ברישא.