חציצת מין במינו
זבחים קי ע"א
"המקריב קדשים. אמאי, והאיכא חציצה?
אמר שמואל: כשהפכן.
ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא שלא הפכן, והא מני? רבי שמעון היא, דאמר: אפילו העלו על הסלע - חייב.
רב אמר: מין במינו אינו חוצץ".
וקשה,
בין לאביי הסובר במסכת עבודה זרה דף סו ע"א: "בתר טעמא אזלינן", ובין לרבא שאמר שם: "בתר שמא אזלינן", הכיצד נחשבים האימורים והבשר למין במינו? הרי אין טעם הבשר כטעם השומן, וגם אין שמם שוה!
עוד קשה,
לכאורה כיון ששמואל ורבי יוחנן לא תירצו כרב הרי זה משום שהם סוברים שמין במינו חוצץ. וכיון שהכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן אפילו נגד רב ושמואל, למה פסק הרמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין א, כא: "מין במינו אינו חוצץ"?
אלא שכתב התוספות במסכת סוכה דף לז ע"א ד"ה כי היכי דלא ליהוי חציצה, שאין לדמות בין סוגי מין במינו השונים המוזכרים בסוגיות השונות. לדוגמא, התוספות אצלנו כתב שרגל כהן שתחת רגל חברו חוצצת, משום שאין דרך שירות בכך.
אם כן גם בשר ואימורים, לא שהם מין אחד ממש. אלא סובר רב שכיון שטיבעם להיות מחוברים, נחשבים הם להמשך אחד ולמין אחד לענין שאין האחד מהווה חציצה עבור השני.
הסברים נוספים כתב הקרן אורה.
עוד קשה,
כיון שרבי יוחנן העמיד כרבי שמעון, הרי שמשנתנו היא סתם אליבא דרבי שמעון לאחר המחלוקת שבאותה מסכת. ומדוע כתב הרמב"ם בפירוש המשנה דלעיל בדף קח ע"א: "הלכה כר' יוסי בכל", על פי הכלל במסכת עירובין דף מו ע"ב: "רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי"? הרי הכלל הוא שמחלוקת וסתם הלכה כסתם! מה גם שדוקא רבי יוחנן הוא שאמר שהלכה כסתם משנה!
אלא, שבמה דברים אמורים שהלכה כסתם, כאשר מוכח בדברי המשנה שהיא שנויה כדברי אותו תנא. אולם משנתנו, למרות שסובר רבי יוחנן שרבי שמעון היא, מודה הוא שניתן היה לפרש גם כרב או כשמואל. ובמקום שאין הכרע אין זה נחשב ל'סתם' שהלכה כמותו.
