הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "תנינא להא דתנו רבנן"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים קט ע"א
"המעלה כזית מן העולה כו'. עולה ואימוריה אין, שלמים ואימוריהן לא, תנינא להא דתנו רבנן: עולה ואימוריה מצטרפין לכזית להעלותן בחוץ, ולחייב עליהן משום פיגול, נותר וטמא."
1.
הגמרא אומרת שהמשנה מאשרת את מה שנאמר בברייתא.
1.1
במשנה: "המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ - חייב". תוכן המשנה מובא ברישא של הברייתא. בברייתא מודגשת המלה "מצטרפין" וזו גם כוונת המשנה.
2.
נשאלת השאלה: מדוע משנה צריכה לחזק דברי ברייתא, וכי לא די לנו שכך נקבע במשנה?
3.
הליכות עולם שער שני פרק א, יד:
כל היכא דאיכא תנינא להא דתנו רבנן הכי פירושה שנינו במשנה סיוע וסעד להא דתנו רבנן בברייתא
ונפקא מינה שאותה ברייתא עיקר והלכה כמותה אחר שיש לה סמך מן המשנה, כי הא דפרק אין מעמידין [עבודה זרה דף לט] על משנת ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עכו"ם וישראל רואהו וכו' תנינא להא דתנו רבנן יושב ישראל בצד (חצירו) [עדרו] של עכו"ם ועכו"ם חולב ומביא לו. [וכן פירש רבנו יונתן ביבמות]:
כלומר, הלכה כברייתא שעליה הגמרא אומרת "תנינא להא...".
3.1
ועדיין קשה, אם אין מחלוקת מדוע שלא נפסוק כדברי המשנה, ומה מועילה לצורך קביעת ההלכה העובדה שהדין גם נשנה בברייתא?
3.1.1
נציין, שהביטוי "תנו רבנן" - משמעותו שברייתא הינה ברייתא ידועה. ולכן הברייתא מתקבלת, כעיקרון, להלכה.
3.1.2
הערה": לא מצינו ביטוי "תנינא להא דתניא..."
4.
בסוגייתנו הגמרא מדייקת מהמשנה, ולפי הדיוק [שמדובר במשנה דווקא בקרבן עולה ואימוריה ולא בקרבן שלמים ואימוריהם] יש התאמה בין משנתנו לברייתא.
4.1
מדוע הגמרא לא ניסחה: "תניא נמי הכי", כלומר, מדוע לא הביאה הוכחה מהברייתא לדיוק שדייקה הגמרא במשנה. אלא, כנראה, שהביטוי "תניא נמי הכי" מופיע בש"ס רק כהוכחה לדברי אמורא מסויים ולא לדברי "סתמא דגמרא", כבסוגייתנו.
4.1.1
בכל אופן קצת קשה,שהרי הגמרא היתה יכולה לנסח ניסוח אחר, כגון: "דתניא...".
5.
בספר "דברי סופרים" כרך ג, עמודים צה-צו, מובא, שהסגנון "תנינא להא דתנו רבנן..." בא לומר, שהחידוש במשנה לא ברור מאליו, כמו שבסוגייתנו הגמרא היתה צריכה לדייק מהמשנה, ולצורך זה מביאים את הברייתא. אבל עדיין קשה מדוע לא נאמר "כדתניא..."?
6.
ולכן יש לומר, שהברייתא מרחיבה את הדיון על דברי המשנה, ובאמצעות הביטוי "תנינא להא דתנו רבנן" הגמרא קובעת שהלכה כדברי הברייתא לכל פרטיה [מעבר למה שנאמר במשנה].
7.
וכך משמע בגופי הלכות פרק כב - כללי אות ת' כלל תקלג:
"... ואפשר ליישב כי לדעת התוס' כשאומר תנינא להא דתנו רבנן, הוא שיש שום חדוש אחר בברייתא טפי מדתנן, ואגב אותו חדוש תני הברייתא מאי דתני במתני', תדע לך דהא כתבו בעלי הכללים כי קאמר בגמרא תנינא להא דתנו רבנן, הנפקותא היא דהלכה כההיא ברייתא וכן פירש רש"י ז"ל, ואי אמרת בשלמא דמלבד הדין השנוי במשנה יש בברייתא חידוש אחר, ניחא דיש לנו נפקותא בידיעת ההלכה כההיא ברייתא לאותו ענין שלא נזכר במשנה מכח שמה שאמר עוד הויא במתני', אבל אם לא יש בברייתא חידוש יותר מן המשנה מאי נפקא מינה דאמרינן תנינא להא דתנו רבנן."
וכן בברייתא בסוגייתנו יש דינים נוספים מעבר למה שנאמר במשנה, וכוונת הביטוי הוא ללמדנו שדין המשנה הוא אחד מדיני הברייתא.
כלומר, הביטוי "תנינא להא דתנו רבנן" משמש לכמה מטרות:
א. זהו הפרוש במשנה. ב. הלכה כמשנה. ג. הלכה בברייתא לכל פרטיה!
