גג בית המקדש
זבחים קז ע"ב
"אמר עולא: השוחט על גגו של היכל - חייב, הואיל ואין ראוי לשחיטת כל זבח.
מתקיף לה רבא: א"כ, ניכתוב קרא מחוץ למחנה ולא בעי אל פתח אהל מועד, אל פתח אהל מועד למה לי? לאו למעוטי גגו!".
לדעת עולא, כל מקום שאינו ראוי לשחיטת קדשים נקרא 'חוץ'.
ואילו רבא סובר שאמנם אין שוחטין בגגין, כדברי הברייתא במסכת שבועות דף יז ע"ב: "גגין הללו - אין אוכלין שם קדשי קדשים, ואין שוחטין שם קדשים קלים, וטמא שנכנס דרך גגין להיכל - פטור, שנאמר: (ויקרא יב, ד) וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא - דרך ביאה אסרה תורה". אך לא משום שגגין הן חוץ למקדש, אלא שלא נתקדשו ואין דרך עבודה שם כמו שאומרת הברייתא עצמה שאין דרך ביאה דרך גגין. והגמרא שם הביאה ברייתא זו כראיה לדברי רבא עצמו שאמר זאת שם.
מכאן ביאור לדברי המדרש:
"שנו רבותינו: בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר להם: ענוים! הגיע זמן גאולתכם! ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם" (פסיקתא רבתי פיסקא לו, מובא בילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצט).
מדוע מוצא המשיח לנכון לעמוד דוקא על גג המקדש? וכי מן המתמיהים הוא?
אלא שמלך המשיח אינו מן הכהנים, ואינו עומד אלא במקום שלא נתקדש.
אולם כל רצונו לבשר ולהשמיע כי בא מועד שיבת השכינה, ולכך עומד הוא דוקא במקום השראתה, במקום המקדש.
