הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "מתקיף... קשיא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים קז ע"א
"אשכחן מוקטרי פנים שהעלן לחוץ, מוקטרי חוץ שהעלן לחוץ מנין? אמר רב כהנא, אמר קרא: +ויקרא יז+ ואליהם תאמר, על הסמוכין תאמר. מתקיף לה רבא: מי כתיב ועליהם? ואליהם כתיב! אלא כדתנא דבי ר' ישמעאל: ואליהם תאמר - לערב פרשיות.
ר' יוחנן אמר: אתיא הבאה הבאה, מה להלן מוקטרי חוץ, אף כאן מוקטרי חוץ.
מתקיף לה רב ביבי, הא דתנן: שלשים ושש כריתות בתורה, תלתין ושב הויין, דאיכא המעלה והמעלה! קשיא."
מבנה הסוגיה:
1.
אשכחן מוקטרי פנים שהעלן לחוץ, מוקטרי חוץ שהעלן לחוץ מנין? אמר רב כהנא, אמר קרא: +ויקרא יז+ ואליהם תאמר, על הסמוכין תאמר. מתקיף לה רבא: מי כתיב ועליהם? ואליהם כתיב! אלא כדתנא דבי ר' ישמעאל: ואליהם תאמר - לערב פרשיות.
הביטוי "מתקיף" בא כאשר אמורא מקשה על אמורא מסברא. לעיתים הקושיה היא על דרשת הפסוק על ידי אמורא [גם בעמוד ב מופיע "מתקיף" על הסבר פסוק]. זה מתאים כאשר האמורא לומד מהפסוק מכח פרשנות של סברא אישית. לכן על סברא זו מקשה רבא ופותח בביטוי "מתקיף". ואמנם "התקפתו" מתקבלת.
על זה יש לומר שמכיון שהסבר הפסוק נובע מסברא עצמאית של רב כהנא לכן ניתן להקשות עליו בלשון "מתקיף".
2.
ר' יוחנן אמר: אתיא הבאה הבאה, מה להלן מוקטרי חוץ, אף כאן מוקטרי חוץ.
רבי יוחנן מוצא מקור אחר [גזירה שוה] לדין שקרבנות ששחטן מחוץ לעזרה נפסלו מלהקטירם על המזבח מגזירה שוה.
3.
מתקיף לה רב ביבי, הא דתנן: שלשים ושש כריתות בתורה, תלתין ושב הויין, דאיכא המעלה והמעלה!
"מתקיף" רב ביבי ממשנה בכריתות. במשנה נאמר שבתורה יש 36 חייבי כריתות ובתוכם נמנה "המעלה בחוץ" כאיסור "לאו" אחד, ולפי ההסברים בסוגייתנו צריך להיות 37, מכיון שמוקטרי פנים בחוץ והמעלה מוקטרי חוץ בחוץ, נחשבים שני איסורים כיון שמוקטרי חוץ נלמד בהיקש או בגזירה שוה.
4.
מדוע הפתיחה לקושיה זו היא בלשון "מתקיף" ולא מיתיבי", הרי הקושיה איננה על סברא ואיננה מתוך סברא אלא ממשנה על "גזירה שווה" או על "היקש"? [ובכלל אם "גזירה שוה" היא מסורת מהלכה למשה מסיני כיצד ניתן להקשות עליה?],
4.1
אלא יש לומר שההיקש בסוגיה או ה"גזירה שוה" בסוגיה אינם הלכות למשה מסיני אלא נלמדות "מסברא".
4.2
כמו כן הקושיה מהמשנה בכריתות היא מכח סברא, שהסברא היתה [בקושיה] שדבר שנלמד מדבר אחר ב"גזירה שוה" או בהיקש נחשבים שני איסורים נפרדים. כלומר, הקושיה על סברא היתה מכח סברא [של רב ביבי].
4.2.1
הקושיה מהמשנה במסכת כריתות היא על סמך דיוק מהמשנה שמסמפר 36 הוא מדוקדק.
5.
הגמרא מסיימת את הקושיה ב"קשיא":
קשיא
6.
הרשב"ם מסביר את לשון ה"קשיא":
והוא מבדיל בין דחיה ברמה של "קשיא" לבין דחיה ברמה של "תיובתא":
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף נב עמוד ב
"ופסק ר' חננאל - ... וכן פירש נקטינן מרבותי ז"ל כל היכא דאמר בגמ' תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקש יא כי הך דשמואל לא בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתליא וקיימא
ואעפ"כ אין נראה בעיני דלא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא היא ולא הויא עיקר אלא לגבי תיובת' ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא ...."
6.1
לפי פירושו הראשון, דברים שנדחו ב"קשיא" ניתן ליישבם.
6.2
לפי פירושו השני – כך משמע מדבריו – גם רמת דחיה של "קשיא" גבוהה וזהה לזו של "תיובתא", אלא ש"קשיא" היא מדברי אמוראים ולא מדברי תנאים [ממשנה וברייתא].
6.3
כשהרשב"ם אומר "מדברי אמוראים" הוא מתכוון כנראה לדין של אמוראים, או לסברא של אמוראים.
ולפי זה קשה, שהרי בסוגייתנו ה"קשיא" היא מתוך פסוק או ממשנה!!!
6.4
ונראה ליישב לפי האמור לעיל לגבי הקושיות שהובאו בלשון "מתקיף". והסברנו לעיל, שהביטוי "מתקיף" נקבע מפני שיסוד הקושיה הוא סברא של האמורא, ולכן מתאים גם הביטוי "קשיא".
6.5
וראה בספר "קשות מיושב", שמיישב בהרחבה, ומסביר שהביטוי "קשיא" מלמד שניתן ליישבו, והוא מוכיח שם גם מדברי תוס' בסוגייתנו ד"ה "דאיכא".
6.5.1
[תוספות מסכת זבחים דף קז עמוד א: "דאיכא המעלה והמעלה קשיא - קשה מהא דלא משני ההיא דכריתות (ג"ז שם) כרבי יוסי הגלילי דפטר מוקטרי חוץ"].
7.
וראה ב"שוטנשטיין", הרעה 10, וב"מתיבתא", הערה ז, מה נפסק להלכה, האם כ"קשיא" ואז חייב רק אחד, או שניתן ליישב ה"קשיא" וחייב שתיים. ומביא על כך דיון ב"משנה למלך" על הרמב"ם.
7.1
ונראה, שהדיון המובא בסעיף 7 תלוי גם בשאלה העקרונית אם ה"קשיא" נדחה לגמרי או שניתן ליישב.
